גז התקוע בתצורה תת-קרקעית הדוקה, הלכודה בסלע קשה ובלתי חדיר באופן חריג ולכן קשה להפקה.

מאגר גז הדוק משתייך למשפחת מאגרים בלתי קונבנציונליים, הכוללת גם מאגרי מתאן במרבצי פחם, מאגרי נפט כבד ומאגרי גז בפצלי שמן. במאגרים הדוקים לא קיימים שברים טבעיים, ולכן לא ניתן למצות מהם תפוקה כלכלית ללא שבירה הידראולית. חדירות נמוכה היא תכונה הכרחית למאגרים מסוג זה. על פי השערות מסוימות, החדירות הממוצעת של מאגר גז הדוק נמוכה מ-0.1 מילי-דרסי ועל פי השערות אחרות החדירות האפקטיבית הממוצעת שלו נמוכה מ-0.6 מילי-דרסי. הגדרה נפוצה נוספת למאגר גז הדוק היא מלכודת גז במטריצה פחמנית או באבן חול שחדירותה המשוערת לגז נמוכה מ-0.1 מילי-דרסי. חדירות המאגרים ההדוקים ביותר יכולה להיות נמוכה מ-0.001 מילי-דרסי. מידת האטימות של המאגר תלויה במספר גורמים. למעשה, תכונת החדירות, שקובעת את הקלות שבה הזורם יכול לזרום, מבוטאת בחוק דרסי לזרימת זורם בתווך נקבובי. הפרמטרים החשובים שמשפיעים על חדירות המאגר הם נקבוביות אפקטיבית, צמיגות, רווית הזורם ולחץ קפילרי.