תצורות מלח תת-קרקעיות הן אמצעי אפשרי לאחסון גז טבעי. החוזק המבני שאופייני למערות המלח מספק עמידות בפני תהליכי התפוררות מסלע המאגר לאורך חיי מתקן האחסון. מרבצי מלח תת-קרקעיים מופיעים בטבע בשתי צורות: כיפת מלח ושכבת מלח. כיפות מלח הן תצורות עבות המתהוות ממרבצי מלח טבעי, שבמשך הזמן פורצים כלפי מעלה בעקבות לחץ שכבות סחף ויוצרים מבנה דמוי כיפה. בדרך כלל, כיפות המלח המשמשות לאחסון גז טבעי נמצאות בין 450 מ’ ל-2 ק”מ מתחת לפני הקרקע. שכבות המלח הן בעלות מבנה שטחי ודק יותר ובעלות נטייה גבוהה יותר להתפוררות. לעיתים, גם עלות הפיתוח של שכבות אלה גבוהה יותר מעלות פיתוח כיפות מלח. במידה ושכבת מלח או כיפת מלח נמצאה מתאימה לאחסון גז טבעי, יש לחצוב “מערת מלח” בתוך המבנה. לשם כך, נעשה שימוש במים לסילוק מלחים מן המרבץ במטרה ליצור חלל ריק גדול. הדבר נעשה באמצעות קידוח באר במבנה הנ”ל והזרמת כמויות גדולות של מים אל תוך הבאר. מחזור זרם המים סוחף עמו את המלחים כלפי מעלה ובדרך זו מתפנה חלל ריק בתוך מבנה המלח. התהליך נקרא “שטיפת מערת מלח באמצעות חלחול”. לשימור תנאי לחץ תקניים לאחסון גז במערות מלח, יש להקצות כ-33% מסך הגז הטבעי לשכבת בסיס.