תלות הדדית בכלכלת האנרגיה משמעה בניית מערכת יחסים תלותית בין המדינות המפיקות אנרגיה לבין המדינות הצורכות אותה. במציאות הקיימת היום, מדינות שמפיקות אנרגיה ממשיכות להשקיע מיליארדי דולרים במדינות צרכניות, ארה”ב בפרט, ולשני הצדדים אינטרס חזק בבריאות הכלכלה העולמית. באופן פרטני יותר, המדינות הצרכניות טרודות סביב ביטחון היצע האנרגיה, בעוד שאת המדינות המפיקות מעסיק ביטחון הביקוש לאנרגיה. דרך אפשרית לטיפול בשני החששות הללו היא הרחבת גישה ועידוד השקעות לאורך כל שרשרת הערך החל מענף ה-upstream העוסק בהפקה משדות נפט וגז, דרך ענף זיקוק והובלה ועד לענף ה-downstream, וכמוכן פיתוח מיזמים משותפים בפריסה עולמית. תעשיית האנרגיה במאה ה-21 מתאפיינת יותר ויותר בארגונים גדולים האחראים למתן מענה לצרכים אנרגטיים של הצרכן, מרחקים גדולים בין נקודות מקור המשאבים לבין נקודות הצריכה, התכלות דלקים מאובנים, צורך בהשקעות עצומות לסיפוק צרכי האנרגיה העולמיים (טריליון דולר לשנה עד שנת 2030), שינויי אקלים ולבסוף, אך לא בסדר החשיבות, פטרו-דולרים המוזרמים ממדינות צרכניות למדינות מפיקות. כל הגורמים שהוזכרו לעיל מצריכים פיתוח יחסי גומלין בין כל אומות העולם בדרך להגברת שיתוף פעולה בענף האנרגיה, כאמור תלות הדדית, ושוללים כל שאיפה לעצמאות אנרגיה ברמה הלאומית.