סיכוני חיתום בתעשיית האנרגיה מדורגים גבוה בהשוואה לתעשיות אחרות. בין הסיכונים הללו נמנים ריכוז ערכים גבוה, תנאי תפעול קשים, סביבת עבודה עוינת לעיתים קרובות, תלות עסקית מורכבת ותנאי מזג אוויר קשים. הפסדים דו שנתיים הנובעים מנזקים פיסיים ושיבושים עסקיים נלווים מסתכמים לבדם בלא מעט מיליארדי דולרים, בעוד שחתמי ביטוח נושאים ברוב העלויות ההפסד. החתמים המנפיקים הון מניות בעבור החברות העוסקות בהפקה ימית של נפט וגז, שוקלים האם ניתן לקבל תגמול הולם בתמורה לנטילת הסיכונים הכבדים (ולעיתים גם קשים להערכה) הללו, תוך לקיחה בחשבון הן את ההפסדים “הנורמליים” והן את ההפסדים הבלתי ניתנים לחיזוי. המדד הטוב ביותר לאמידת הרווחיות של חברות ביטוח בתעשיית האנרגיה הוא פרק זמן ארוך, כגון 10 שנים, אך יחד עם זאת חייב להיות איזון הולם בין הסיכון לתגמול, אחרת מה הטעם בנטילת סיכונים גבוהים שכאלה? סופת הוריקן “איוון” יצרה הפסדים עסקיים מצטברים בהיקף גדול מן הצפוי, כתוצאה מהנזק שנגרם ע”י סחף בוץ ימי לצינורות נפט תת-ימיים נחוצים. גילן ומצבן של אסדות הקידוח היו גורמי המפתח להיקף נזקי סופה זו, שהתרחשה בשנת 2004. סופות “קטרינה” ו”ריטה” משמשות באופן דומה כתזכורות לגביית מחיר גבוה מדי ומלמדות על היקף הפגיעה בחברות נפט וגז כתוצאה מנזק ישיר לנכסיהן או על העלייה במימדי הפגיעה כתוצאה מהשלכת הנזק על לקוחות וספקים. הערכת המאפיינים הטכניים של כל סיכון צריכה להתבצע ברמה הגבוהה ביותר. כמוכן, יש להימנע מן הפיתוי להתמקד באסון טבע שהתרחש לאחרונה ולהתעלם מן הסיכונים התפעוליים בעלי חשיבות, כגון שריפה, פיצוץ ושבר מכני. איכות תקני ניהול ותחזוקה נובעת באופן ישיר מן הלקחים שהופקו בעקבות ההפסד ומאפשרת לעשות אבחנה בין שני סיכונים דומים לכאורה. פיתרונות משביעי רצון בתכנית הכנה לסופה, מעבר לנושאים הקשורים בהגנה ושמירה על חיי אדם, מהווים את המפתח להערכת סיכונים. נושאים חשובים לבדיקה הם סגירה מאורגנת ומתוזמנת של תחנות כוח, אסדות קידוח וכו’, טיפול בחומרים מסוכנים והליכי תפעול בטוחים. נדרשת הערכה יסודית של ההשלמות לכיסוי ביטוחי בסיסי. כיצד ההשלמות הללו עלולות להגדיל את סכום הפיצוי בהצעה, הגדרת גבול אחריות מעשי וכיצד לתמחר את הכיסוי המשלים הם הנושאים החיוניים שעל החתם לפתור, כגון פינוי הריסות, בטיחותן של בארות נפט, שיבושים עסקיים אפשריים. עליות חדות במחירים כתוצאה משיבושים בתשתיות מרכזיות של שרשרת האספקה והשלכתן על רווחי מפעיל רשת החשמל הם נושאים מוכרים בקרב חתמי ביטוח בענף החשמל, המנפיקים פוליסות שמתייחסות להפסד ריאלי ועלות יומית מקסימלית. שיפור הטכניקות לפיקוח על הצטברות הסיכונים ולהדמיית הפסדים הוא צעד הכרחי להבטחת בקרה אפקטיבית על תיק המניות ומתן מענה לצורך ההולך והגובר ברמת דיווח גבוהה. פיזור גיאוגרפי בתוך התיק הוא כלי איזון אפקטיבי המשמש את חתמי הביטוח (ולעיתים גם את חברות האנרגיה עצמן) בהערכת הסיכונים הנובעים מאסונות טבע וייתכן גם בחיפוש יעדים “ידידותיים” יותר מהבחינה הזו ברחבי העולם.