ביולי 2009 נחתם הסכם בין-ממשלתי בין המדינות אלג’יריה, ניגריה וניז’ר לפיתוח צינור גז באורך 4128 ק”מ שישמש לשילוח גז טבעי מדלתת ניז’ר למסופי היצוא של אלג’יריה דרך ניז’ר. עלות הפרויקט מוערכת ב-12 מיליארד דולר והוא צפוי לספק לאירופה עד 30 מיליארד מ”ק לשנה. אירופה רואה בקו צינור, שיחבר בינה לבין עתודות הגז הניגריות בהיקף 5 טריליון מ”ק, אמצעי לצמצום התלות בגז רוסי ואלג’יראי (למרות שסונטראך האלג’ראית וככל הנראה גם גזפרום הרוסית ישתתפו בפרויקט). על אף הממצאים שמצדיקים את הפרויקט גם כלכלית וגם טכנית במחקר שנערך ב-2006 על ידי Penspen and IPA Energy Consulting, הנחת הצינור כרוכה בלא מעט חסרונות. ראשית, ה-TSGP יהיה צינור הגז הארוך בעולם שנתח משמעותי מן העבודות להנחתו יתבצע באחת הסביבות הקשות ביותר – מדבר סהרה, דבר המעלה את עלויות הפרויקט באופן ניכר. שנית, סביר להניח כי הדרך הזולה והיעילה יותר ליצוא עתודות הגז הניגריות היא פיתוח תעשיית הגז הנוזלי. שלישית, ה-TSGP הוא פרויקט ספקולטיבי ביותר ולא יהיה קל לאתר משקיעים פרטיים שמוכנים להתחייב למיזם מסוכן כזה. החסם המשמעותי ביותר שעומד בדרך למימוש הפרויקט הוא הנושא הביטחוני במדינות שתוואי הצינור מתוכנן לעבור בהן. ניגריה, ניז’ר ואלג’יריה מתאפיינות ברגישות ביטחונית בין הגבוהות בעולם בגלל כנופיות גרילה ותנועות טרור שפועלות בשטחן. למרות העלויות הגבוהות והסיכונים בפרויקט TSGP, ממשלות שלושת המדינות מחויבות למימושו ועד כה לא הטילו בו ספקות