תפוקת גז טבעי בהולנד (תפוקת נפט הייתה שולית באופן יחסי) הייתה תלויה כמעט לחלוטין בשדה הגז גרונינגן במשך כ- 15 שנים. יחד עם זאת, בעקבות משבר הנפט הראשון ב-1973-1974, ממשלת הולנד עיצבה מדיניות אנרגטית חדשה ששימרה את גרונינגן כעתודה אסטרטגית לטווח ארוך יותר וקידמה את ניצולם של שדות שוליים.

עד סוף 2002 הולנד ניהלה מדיניות מסוג DAW (Depreciation At Will) לעידוד הגברת החיפושים בשדות קיימים באמצעות הצעת הנחות מס לחברות. אך לאור אזילת העתודות, הרשויות החליטו שאין צורך בזירוז החיפושים וביטלו את DAW. הלחץ שהפעילו חברות בתעשייה הצליח להשיב אותה באופן חלקי ובספטמבר 2009 הפרלמנט ההולנדי אישר הטבות מס חדשות בגין ניצול שדות גז שוליים.