גז טבעי המופק משברים, נקבוביות ומטריצות פיסיות של צפחות (פצלים). בדומה למתאן המופק ממרבצי פחם, מאגרי גז טבעי בצפחות מתפרסים לעיתים קרובות על פני שטחים סמוכים גדולים. לרוב הצפחות חדירות מטריצית נמוכה, ולכן נדרשת נוכחות של שברים רבים בסלעים אלו על מנת שניתן יהיה להפיק מהם גז טבעי בכמויות מסחריות. פריצת הדרך בתחום קידוחי הגז הטבעי בצפחות צפון ארה”ב התרחשה עם המצאת שתי שיטות הפקה מתקדמות – קידוח אופקי ושבירה הידראולית – דבר שאיפשר לחברות נפט וגז למצות את הגז הלכוד בשכבות צפחה ענקיות שהיו מחוץ להישג ידן רק לפני עשור. הצפחה דורשת כמויות רבות יותר של מים (לצורך שבירה הידראולית) מאבן חול.

בעיות הנגרמות בקידוח פצלי שמן: שימוש יתר במים שהנו בעייתי (נכון במקרה של סין, שם זקוקים למים לגידול אורז והשימוש בהם עבור פצלי שמן עלול להוביל לרעב); פליטות עודפות עשויות להצביע שפצלי השמן הנם פחות ידידותיים לסביבה מאשר פחם; שברים התבררו כמקור לבעיות כגון רעידות אדמה חלשות (נדרש מחקר נוסף). התנאים הגיאולוגים בסין שונים מאוד מאלה הקיימים בארה”ב בכך שהדיעה הרווחת היא שהמאגרים הנם עמוקים מאוד ולכן התנאים קשים.