במדינות שבהן ניכרת השתתפות המשקיעים בהפקת נכסי אנרגיה, הרשויות יכולות להחליט אם לאפשר למשקיע לקזז את העלות המצטברת בגין עבודות חיפושים ופיתוח כנגד ההכנסה החייבת בגין תפוקת השדות. לכן חשוב מאוד להגדיר מהי הישות החייבת במס ו/או הכפופה לנהלי מיסוי בשיטה הנקראת גידור טבעתי. רוב נהלי המיסוי חלים על כל הפעילות בשטח הזיכיון או ההסכם, כלומר אפשר לקזז את כל העלויות בגין פעילות בשטח מוגדר כנגד כל רווח שנוצר באותו השטח.

משטרים מסוימים מאפשרים למשקיעים לשכלל את שטחי החוזה שלהם באופן חלקי או מלא, כך שניתן יהיה לקזז עלויות בגין פעילות בשדה אחד כנגד הכנסה שנוצרה בשדה אחר. משטרים אחרים מיטיבים פחות עם המשקיעים ומגדרים את השדה המפיק באופן המאפשר לנכות מן ההכנסה החייבת אך ורק את ההוצאות המיוחסות לאותו השדה. כאשר מוטל גידור טבעתי מסביב לכל שדה, השדות החדשים ממוקמים כצפוי בתחתית סולם ה-R-factor. ככל שהגידור הטבעתי מתרחב ושיעור ההשתתפות השולי של המדינה גדל, עולה רמת הסיכון שהמדינה לוקחת על עצמה בפרויקט. תרחיש מסוג זה מנוגד יחסית להתנהלותה האופיינית של המדינה ששואפת בדרך כלל לשמור על גידור הדוק מסביב לשדות מפיקים, אך בשווקים מפותחים שבהם תגליות חדשות הולכות ופוחתות והתגמול הפוטנציאלי יורד, המשקיעים נאבקים על הרחבת הגידור הטבעתי על מנת לחזור ל- EMV חיובי ולהמשיך בחיפושים.