משטר תמלוגים על נפט ובלו על נפט גולמי ועל גז נוזלי.

הפתרון המקובל כיום בעולם לצורך גילום הערך הריאלי של המשאבים – מס משאבים – המגלם גם את מיסוי רווחי היתר – windfall profit – של החברות. המס הפרוגרסיבי הזה, המוטל של הרווח שמניב המיזם, מונהג כיום בעולם בשתי שיטות עיקריות” שיטת ה-R-FACTOR, שבה הזכיין מתחיל לשלם מס מיוחד רק לאחר שכיסה את הוצאותיו, ושיטת שיעור ההחזרה (ROR – Rate of Return), המחושבת לפי ההחזר על ההשקעה בפרויקט, ולפיכך מיושמת כששיעור התשואה הפנימי (IRR) של הזכיין מושג. עם זאת, בשל היותו פרוגרסיבי, מוצמד המס למחיר המשאב המופק – כך שהנתח שממנו נהנית המדינה עולם ככל שהכנסות הזכיין עולות.

שיטת שיעור ההחזרה (ROR = Rate of Return) – מחושבת לפי החזר על ההשקעה בפרויקט ולפיכך נוטלת בחשבון את ערך הזמן של הכסף ומיישמת אותו כאשר שיעור התשואה הפנימי (IRR) מושג.