לצדדים בעלי אחוז השתתפות נמוך ב- JOA אין עניין בלהיבחר לפעילות שלא נתמכת על ידם או לפעילות שהם לא מסוגלים לממן, בעוד שבעלי אחוז השתתפות משמעותי בבלוק מבקשים לעיתים שלא למנוע מהם את הזכות לפיתוח הנכס עקב אי מעבר הרוב הנדרש בהצבעה. לכן, קיימות שתי שיטות להגנת האינטרסים של הצדדים: אי הסכמה (NON CONSENT) ו-SOLE RISK. הצדדים יכולים להטיל NON-CONSENT רק לאחר שההצעה עברה את הרוב הנדרש, בעוד ש- SOLE RISK לא מצריך את הסכמת הרוב הנדרש. סעיפי ה-NON CONSENT לא תמיד מופיעים בהסכמי JOA, בעוד ששיטת ה-SOLE RISK מקובלת ברמה אוניברסלית. השיטה מכירה בכך שההצעה (קידוח, אומדן או פיתוח) יכולה להיחשב ככדאית בעיני צדדים מסוימים, אך היא לא תמיד תקבל את הסכמת הרוב הנדרש. לפיכך, הצדדים רשאים להמשיך בפיתוח הנכס, וזאת על אחריותם הבלעדית (SOLE RISK). לדוגמה, במידה ומתעוררת אי הסכמה בין הצדדים השותפים בבאר באשר להעמקת הקידוח, אזי הצדדים המעוניינים בביצוע ההעמקה רשאים לעשות זאת בתנאי שישאו בכל ההוצאות הנובעות מכך. אם בעקבות הקידוח המעמיק מתגלה נפט או גז, אזי שותפים שבחרו שלא להשתתף בפעולה רשאים בדרך כלל לחזור בהם מהחלטתם, אך עליהם לשלם מחיר כבד על כך (כלומר פי 2-5 מהוצאות הקידוח הנובעות מן הפעולה).