שלבים בשרשרת הגט”ן (גז טבעי נוזלי): הפקה, עיבוי, שילוח, מסוף איוד.

עם סיום חיפושים והפקה ממאגרים בים וביבשה (שלב 1), גז טבעי מועבר בקוי הולכה למתקני עיבוי. במתקנים אלו יש לעשות בו טיפול מוקדם – עיבוד מנוזלים שקופאים בטמפרטורות קריוגניות (פרופאן, בוטאן, אתאן, פחמן דו-חמצני ומים). לאחר מכן, הגז עובר קירור בלחץ אטמוספרי לטמפרטורות הנמוכות מ- -161°Cאו – 259°F וכתוצאה מכך הופך לנוזל ומתכווץ לכ-1/600 מהנפח המקורי שלו (שלב 2). הגז המעובה מועמס על כלי שייט מיוחדים עם מערכת קירור מורכבת שנחוצה לשמירה על מצבו הנוזלי. גט”ן משונע במכלית למדינת יעד (שלב 3), שבה מחזירים אותו למצב צבירתו המקורי במתקן רה-גזיפיקציה (שלב 4). במתחם הרה-גזיפיקציה, נעשה שימוש במכלי אחסון כדי לאפשר זרימה ממושכת יותר של הגז לרשת הולכה (כלי שייט מגיעים לרוב לנקודת יעד רק כפעמיים בחודש). יתר על כן, אפשר לעשות שימוש במכלי האחסון הללו לצורך מתן מענה בתקופות שיא הביקוש.

במקרים מסוימים, גז טבעי מעובה מסופק במצבו הנוזלי באמצעות משאית לצרכנים בודדים (לדוגמה מארה”ב למקסיקו) ואף נשמר כגט”ן במתקני אחסון קטנים עבור אתרים שתלויים בגז טבעי באופן מלא.