(1) על פי החלטת האו”ם ב-1974, “יש להבטיח שיתוף פעולה יעיל בין מדינות על ידי גיבוש סטנדרטים בינלאומיים הולמים לשימור וניצול מתואם של משאבי טבע משותפים למדינה אחת או יותר במסגרת יחסים תקינים ביניהן”. (2) על פי כתב אמנת האו”ם בדבר זכויות וחובות כלכליות של מדינות (1974), “במסגרת ניצול משאבי טבע המשתרעים על שטח משותף לשתי מדינות או יותר, על כל מדינה לשתף פעולה על בסיס מערכת מידע והתייעצות מקדימה לשם השגת ניצול מרבי של המשאבים הללו מבלי לפגוע באינטרס לגיטימי של אחרים”. (3) על פי אמנת האו”ם ב-1982 בדבר חוק הים, “כל עוד המדינות מגיעות להסכמה ביניהן, כפי שמפורט בפסקה 1, כל המדינות הנוגעות לדבר יעשו כל מאמץ, ברוח הבנה הדדית ושיתוף פעולה, להגיע להסכמים זמניים בעלי אופי מעשי ובמהלך תקופת מעבר זו לא יסכנו ו/או לא יעכבו את עריכת ההסכם הסופי. הסדרים מסוג זה לא יהוו מכשול לתיחום הסופי