לפי אמנת הים הבינלאומית, מים כלכליים מוגדרים כשטח ימי המשתרע על פני 200 מייל ימיים (320 ק”מ) מקו החוף של מדינה. כל היבטי ניצול המשאבים הימיים באזור זה, שבראשם דייג והפקת אנרגיה, נמצאים בשליטת המדינה. מה קורה כשבשטח של 200 מייל שוכנת גם מדינה אחרת בעלת אינטרסים מנוגדים? ניגשים להליך הדומה לבוררות בפני או”ם.

האזור הכלכלי הבלעדי” של מדינת ישראל מצוי מעבר לגבולותיה הטריטוריאליים של המדינה ומעבר למימי החופין שלה. אולם בניגוד לאזור הסמוך, משתרעת רצועת הים (וקרקע הים) הנחשבת באופן עקרוני ל”אזור כלכלי בלעדי” מקווי הבסיס הישרים בכיוון הים עד למרחק משמעותי של עד 200 מייל ימי מחופיה.

האזור הכלכלי הבלעדי אינו כולל את מימי החופין של מדינת ישראל. יחד עם זאת, בין האזור הכלכלי הבלעדי ובין האזור הסמוך מתקיימת חפיפה. לפיכך, בתחום החפיפה בין האזורים חלים במקביל הן ההסדרים הנוגעים לאזור הכלכלי הבלעדי של מדינת ישראל והן אלה הנוגעים לאזור הסמוך.

(א) למדינת ישראל יהא אזור כלכלי בלעדי אשר יכלול את רצועת הים שמעבר למימי החופין של מדינת ישראל בים התיכון המשתרעת עד למרחק של 200 מייל ימי מקווי הבסיס וכן את קרקע הים שמתחת לרצועה זו.