מאגרי גז טבעי מדולדלים שיכולים לשמש לאגירת גז טבעי מבחינה גיאולוגית. ניצול מאגר מפותח למטרות אחסון מאפשר את השימוש במתקני ההפקה וההולכה שנותרו בשדה (מתקופת היותו שדה מפיק). מבין שלושת סוגי המתקנים לאחסון תת-קרקעי, המאגרים המדולדלים הם בד”כ הנוחים והזולים ביותר לפיתוח, הפעלה ותחזוקה. התאמת המאגר המדולדל לצרכי אחסון גז נקבעת על פי שיקולים גיאולוגיים וגיאוגרפיים. מבחינה גיאוגרפית, יש צורך בקרבתם של המאגרים המדולדלים הן לאזורי צריכה והן לתשתיות הולכה. מבחינה גיאולוגית, על המבנים המדולדלים להיות חדירים ונקבוביים. נקבוביות היא תכונה המאפשרת להעריך את כמויות הגז הטבעי שהסלע יכול להכיל, בעוד שהחדירות היא תכונה הקובעת את ספיקת הגז דרך הסלע, שבדיעבד קובעת את קצב הזרקתו ומשיכתו של גז שמיש. יש לשמור באופן קבוע כ-30%-50% מהיקף הגז הטבעי במאגר כשכבת גז מרפדת לוויסות רמת לחץ מספקת במבנה מדולדל.