הבנק העולמי הסכים לסייע במימון המיזם השנוי במחלוקת של צינור שיזרים נפט משדות הנפט בצ’אד לנמל בקמרון בהבנה שהמיזם יהווה דוגמא לשקיפות ולמינהל תקין. הבנק העולמי עמד על כך שממשלת צ’אד תקצה את מרבית ההכנסות מייצוא הנפט לפיתוח ועל מנת להבטיח זאת היה על חברות הנפט הזרות להפקיד את כספי התמלוגים בחשבון בנק מיוחד, שהועמד תחת פיקוח של סוכנות עצמאית. לאחר 8 שנים התברר שהכוונות הטובות לא הואילו. ממשלת צ’אד לא צייתה להוראות הבנק ובחרה להחזיר את ההלוואות. לאחר שההלוואות שולמו במלואן צ’אד חופשית לפעול כרצונה ולנתב את הכנסות הנפט ליעדים הראויים בעיניה. ממשלת צ’אד בחרה מלכתחילה להוציא את הנתח העיקרי של בונוס החתימה שהסתכם ב-25 מיליון דולר, על רכישת נשק, התחזקות תנועת המורדים והחרפת הסכסוך בדרפור השכנה המריצו את הממשלה להקצות עוד ועוד כספים לצבא.