03.08.2009

סביבת חיים ימית על כל צורותיה, החל מן הפלנקטונים הזעירים ויצורים חד-תאיים ועד ליצורים מורכבים כמו סרטנים ודגים, מכילה מולקולות פחמן. כאשר היצורים הללו מתים ושאריותיהם נרקבות במשך מיליוני שנים בקרקעית ימים ואוקיינוסים, מתרחשים תהליכי דגרדציה שמפרקים את מולקולות הפחמן ויוצרים תרכובות פחמימנים בנוכחות חום ולחץ. בתנאים מסוימים, הצטברויות גדולות של פחמימנים יוצרות מאגרי נפט וגז. עלייה בלחץ וחום מזרזת את תהליך פירוק מולקולות פחמן שמקורן בשאריות בעלי חיים ימיים. מולקולות אורגניות גדולות מתפרקות ליצירת תרכובות קלות יותר במשקל וכתוצאה מכך נוצרת הפרדה בין חומרים נדיפים (מימן ומתאן) לחומרים נוזלים. תהליך הפיכת חומר אורגני זה, שנקרא קרוגן, לפחמימני נפט וגז מוביל לעלייה מתמשכת ביחס מימן/פחמן. בדרך כלל, הפחמימנים הכבדים נוצרים בטמפ’ נמוכה יותר ובמים רדודים יותר בהשוואה לפחמימנים קלים.

(1) על פי החלטת האו”ם ב-1974, “יש להבטיח שיתוף פעולה יעיל בין מדינות על ידי גיבוש סטנדרטים בינלאומיים הולמים לשימור וניצול מתואם של משאבי טבע משותפים למדינה אחת או יותר במסגרת יחסים תקינים ביניהן”. (2) על פי כתב אמנת האו”ם בדבר זכויות וחובות כלכליות של מדינות (1974), “במסגרת ניצול משאבי טבע המשתרעים על שטח משותף לשתי מדינות או יותר, על כל מדינה לשתף פעולה על בסיס מערכת מידע והתייעצות מקדימה לשם השגת ניצול מרבי של המשאבים הללו מבלי לפגוע באינטרס לגיטימי של אחרים”. (3) על פי אמנת האו”ם ב-1982 בדבר חוק הים, “כל עוד המדינות מגיעות להסכמה ביניהן, כפי שמפורט בפסקה 1, כל המדינות הנוגעות לדבר יעשו כל מאמץ, ברוח הבנה הדדית ושיתוף פעולה, להגיע להסכמים זמניים בעלי אופי מעשי ובמהלך תקופת מעבר זו לא יסכנו ו/או לא יעכבו את עריכת ההסכם הסופי. הסדרים מסוג זה לא יהוו מכשול לתיחום הסופי

ביצוע שני קידוחים או יותר במאגר אחד או יותר במטרה לייעל באופן מרבי את תנועת הזורם בתוך המאגר(ים). בקידוח מסוג זה, באר מרכזית עם פתח על פני הקרקע שואבת ממספר קידוחים. קיימות מערכות הפקה שונות שמאפשרות לבאר מסועפת להפיק ממספר מבנים בו זמנית.

תגלית גז טבעי בלואיזיאנה שנאמדת ב-200 טריליון רגל מעוקב. נפח התגלית שווה בערכו ל-33 מיליארד חביות נפט או ל-18 שנות תפוקת נפט בארה”ב. בקרב הבכירים בתעשייה, יש המשערים כי נפח שדה הגז גדול פי כמה מן התגלית.

“הצד הישראלי והצד הפלסטיני מסכימים על שיתוף פעולה בהפקת נפט וגז ממבנים גיאולוגיים משותפים לשני הצדדים”

כל הגופים שמפעילים כיום קידוחי חיפושים והפקה במדף יבשתי של בריטניה מחויבים להסכם OPOL – הסכם לשיקום נזקי נפט. החל משנות ה-70 המוקדמות חלה עלייה חדה בפעילות חיפושים והפקת נפט מתחת לפני הים באזור צפון מערב אירופה. בעקבות זאת, גברה המודעות העולמית לסיכונים סביבתיים שמביאה עמה פעילות מסוג זה וכל העוסקים בחיפושים והפקה בשטח ימי נוקטים באמצעי בטיחות נוקשים ביותר על מנת לצמצם באופן מרבי את הסיכונים לזיהום מנפט ומוצריו ולשמור על תקני בטיחות גבוהים ביותר. למרות זאת, הסיכונים לתאונות עדיין קיימים, ולכן תעשיית הנפט ערכה הסכם להבטחת מילוי תביעות לנזק סביבתי וכיסוי עלויות שיקום.

ננוטכנולוגיה מאפשרת לשלוט על החומר ברמה מולקולרית ואטומית וייתכן כי באמצעותה ניתן יהיה יום אחד להגדיל את מקדם תפוקת נפט וגז ב-10%. בקרב החוקרים בתחום, יש הטוענים כי בננו-חיישנים תת-קרקעיים, שעל פי הערכות יהיו מוכנים לשימוש מסחרי בעוד כ-5 עד 10 שנים (2015-2020), טמון פוטנציאל לאמידת תכונות הסלע והזורם מתוך נקבוביות המבנה המפיק.

כאחת הדרכים להתמודדות עם הביקוש הגובר לנפט, ממשלת ארה”ב הקצתה לפרויקטים העוסקים בפיתוח אנרגיה נקיה חבילת תמריצים בשווי 56 מיליארד דולר והטבות במס למשך 10 השנים הבאות ותקציב של 15 מיליארד דולר לשנה למימון פרויקטים להפקת אנרגיה מתחדשת. בנוסף לכך, ארה”ב מפתחת מנגנון יעיל לסחר בפליטות פחמן.