פריצת דרך חדשה בטכנולוגיה שלא נמצא לה יישום עד לאחרונה, מכיוון שהגז המופק ממרבצי פחם לא מכיל נוזלים בעלי ערך כלכלי גבוה יותר (גפ”מ וקונדנסטים) שמאפשרים להצדיק את עלות ההון הגבוהה שיש להשקיע בהקמת מערכת גט”ן. אך עם עליית מחירי גט”ן, מאזן הכוחות החל להשתנות וטכנולוגיה להמרת גט”ן ל-CMG הפכה לכלכלית. למשל, חברת “של” מתכננת פרויקט בטכנולוגיה זו בגלדסטון, ארה”ב.

רכיבים במערכת הפקה תת-ימית. כבל תבורי המחבר בין ראש הבאר לחדר הבקרה משמש לשליטה ובקרה על ראש הבאר. המחבר הטבורי מכיל בדרך כלל צינורות המשמשים כנתיב להזרקת כימיקלים לראש הבאר וכאמצעי בקרה על התהליך. קו זרימה הוא נתיב לזרימת הפחמימנים מראש הבאר למשטחית או ליבשה. צינור הזנה זקוף (riser) מספק לפחמימנים נתיב עלייה אל פני הים.

שיטת פיענוח המשלבת בין הסדר הכרונולוגי שבו הצטברו משקעים למבנה השכבות שלהם וליחס גיאומטרי בין סביבות ההשקעה שלהם על מנת לאתר את מיקום השכבות ולחזות את ההמשכיות שלהן. תהליך ניתוח הרצף הסטרטיגרפי מאתר תחילה את היחידות הגנטיות ואת המשטחים החוסמים שמרכיבים את החתך הסטרטיגרפי בגלעין הסלע, רישומי קידוח (log) ונתונים סייסמיים.

שכבות דקות שאינן בטווח קליטה של הטכנולוגיה המשמשת לרישום תכונותיהן. במילים אחרות, נתוני הרישום החשמלי אינם מייצגים את תכונות השכבה בפועל, אלא את ממוצע התכונות של מגוון שכבות. במקרה שבו שכבות חול חדורות בתוך פצלי שמן, נתוני הרישום יציגו ממוצע בין תכונות אבן חול לבין תכונות פצלי שמן. כתוצאה מכך, ניתוח ישיר של תוצאות הרישום יוביל לליקוי משמעותי באמידת איכות המאגר. כאשר מתגלה תרחיש מסוג זה, ניתן לבחור בשיטת ניתוח שלוקחת בחשבון את המחדל בקליטת כלי הרישום. בין השיטות הללו נמנית שיטת תומס-סטייבר

מודל שפותח לאמידת עובי המבנים המפיקים באבן חול ולאמידת נקבוביות החול בסדרות אבן חול/פצלי שמן שבהן השכבות דקות מדי לביצוע רישום חשמלי (log) תקין.