Category:

שיטת קידוח להפקת נפט או גז. קידוח אנכי נחשב תמיד לשיטה המועדפת, הזולה והקלה ביותר. אף מהנדס נפט או גיאולוג לא ימליץ על באר אופקית אם ניתן למצות את המאגר באופן יעיל באמצעות קידוח אנכי. גם כאשר באר אופקית מפיקה באופן יעיל יותר, ייתכן ואף וקרוב לוודאי כי העלות הנוספת שיש להשקיע בה לא תצדיק את התוספת לעלות. בנוסף לכך, קיים סיכון הנדסי גבוה יותר בבארות אופקיות. כל קידוח אופקי (בארות אלכסוניות) מתחיל כקידוח אנכי, ולכן תיאורטית ניתן לנטוש את המאגר ולפנות לקידוח בכיוון חדש.

English unavailable.

בארות חיפושים שנקדחות בעלות נמוכה על מנת להפיק את המירב מתקציב החיפושים ולהגדיל את סיכויי ההצלחה לגילוי פחמימנים. הרעיון לנצל את תקציב החיפושים באופן מרבי באמצעות באר מוצא מתבסס על: תכנון מבצע החיפושים ולא רק בארות חיפושים, דירוג הסיכויים לתגלית בקנה מידה אזורי ובינלאומי בהתאם לפוטנציאל וסיכונים, הגדרת המטרות העיקריות של הבאר ותיכנונה בהתאם, הסכמה לעינייני התכנון בסיוע צוות בין-תחומי והקפאת תכנון (מניעת חריגה מגבולות הפרויקט).

סלע חדיר ונקבובי שאוגר גז

איגוד מקצועי מוביל בקהילת האנרגיה העולמית, שמאחד בתוכו 14,000 אנשים ו-300 חברות ממאה מדינות. האיגוד שואף לקדם צריכה נבונה, בטוחה ונקייה של אנרגיה על כל צורותיה, תוך שיתוף מגזרים עסקיים ותעשייתיים, רשויות שלטון, אקדמיה והקהל הרחב. להגשמת חזון זה, ה-EI קורא לכל המגזרים בתעשיית האנרגיה, החל מענפי ה-upstream וה-downstream בעסקי נפט וגז וכלה בתשתיות ייצור, הולכה וחלוקה, לעודד פיתוח בר קיימא, ניהול צד הביקוש ויעילות אנרגטית. המכון מעמיד בית מקצועי לכל העוסקים בתחום האנרגיה ומאגר מידע טכני לקהילת האנרגיה על ידי מתן אפשרויות לימוד ורישות לתמיכה בפיתוח הקריירה.

באמצע 2009 מכון התקנים הישראלי ומשרד התשתיות הלאומיות אימצו ארבעה תקנים לגז טבעי המבוססים על לחץ הגז. חלקים 1 ו-2 של התקן חלים על מערכת ההולכה – מערכת המוליכה את הגז בקווים ראשוניים ובלחץ גבוה, לתחנות הכוח של חברת החשמל, ליצרני חשמל פרטיים ולחברות החלוקה – והם אימוץ, בשינויים ובתוספות, של התקן ההולנדי NEN-3650 חלקים 1 ו-2. עיקר השינויים והתוספות שנעשו בחלקים 1 ו-2 באים לאפשר גמישות בתכנון, בביצוע ובתחזוקה שוטפת, לאפשר עבודה גם עם מוצרים וחברות אמריקניות וגם עם מוצרים וחברות אירופיות ולא רק הולנדיות, מבלי לפגוע ברמת הבטיחות הנדרשת על פי התקן ההולנדי. חלק 3 חל על מערכת חלוקת גז – מערכת הפועלת בלחצים נמוכים יותר – עד 16 בר – וכוללת את כל הקווים המוליכים את הגז למפעלי התעשייה ולצרכנים בינוניים וקטנים עד לחצר  הצרכן – והוא אימוץ, בשינויים ובתוספות, של התקן האמריקני ASME B 31.8. חלק 4 חל על מערכת הספקת הגז עד למכשיר צורך הגז, ומאפשר התקנה בטוחה של מערכת גז טבעי במגורים, מסחר, תעשיה וחקלאות והוא אימוץ של התקן האמריקני בשינויים ובתוספות ANSI/NFPA 54. עיקר השינויים והתוספות שנעשו בחלקים 3 ו-4 נלקחו ממסמכים בריטיים, במטרה להשיג רמת בטיחות גבוהה יותר והגדרות טכניות מפורטות יותר, בהתאמה לחוקי מדינת ישראל.

בימים הראשונים לתחילת תפעול מכליות נפט, השיטה המקובלת לשטיפת מכלים הייתה באמצעות סילון מי הים. הסילונים היו מנקים את דפנות המכל משארי נפט, ולאחר מכן תערובת נפט ומים שהייתה מצטברת בתחתית המכל הייתה מסולקת לים. מעשה זה הוביל באופן טבעי להצטברות שפכי נפט במי הים. גם מי הזיבורית, שהיו מסולקים לפני העמסת מטען נפט חדש על המכלית, הכילו לא מעט מזהמים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 לא היו דרכים חלופיות לניקוי המכלים. אמנה למניעת זיהום משפכי נפט גובשה בשנת 1954 בניסיון לצמצם את היקף הזיהום שנוצר בתהליך זה על ידי איסור סילוק נפט או תערובות עם נפט במרחק מתחת ל-50 מייל מן החוף. מכסה זה הועלה ל-100 מייל באזורים שנחשבו כבעלי סיכון גבוה. בשנות ה-60 המאוחרות, בעקבות החשש להשלכות הזיהום מנפט כתוצאה מתהליך זה, התעשייה החלה לחפש דרכים חלופיות והמציאה שיטה חדשה הנקראת טעינת עילית. בשיטה זו ניקוי המכלים מתבצע באמצעות מכונה המזרימה סילוני מים חמים, אך התערובת המצטברת בתחתית המכל אינה מסולקת לים, אלא מועברת למכל איסוף מיוחד. במהלך המסע חזרה אל מסוף הטעינה, מתבצעת הפרדה בין מרכיבי התערובת. נפט, בהיותו קל יותר מן המים, עולה בהדרגה כלפי מעלה והמים, בעלי משקל סגולי גבוה מנפט, נשארים בתחתית המכל. לאחר מכן, המים הללוו מסולקים לים והנפט נשאר במכל. במסוף הטעינה, מטען חדש של נפט גולמי מועמס מעל שארי הנפט שהופרדו. תהליך זה מעניק יתרון לבעל זכות נפט בגלל שימור שארי הנפט שהיו מסולקים פעם לים (חיסכון של 800 טון נפט במכלית גדולה), אך תרומתו העיקרית נזקפה כמובן לסביבה. ישנם מומחים המאמינים כי בהיעדר השיטה טעינת עילית, היקף שפכי הנפט כתוצאה מניקוי מכלים עלול היה להגיע ליותר מ-8 מיליון טון לשנה.

בריטיש גז לשעבר (עד שנת 1997) התפתחה לשלוש חברות ציבוריות נפרדות לחלוטין: 1) סנטריקה המוכרת גז למיליוני משקי בית בבריטניה תחת השם בריטיש גז טריידינדג בע”מ. היא מחזיקה בזכויות על השם המסחרי בריטיש גז ובסמלים מסחריים בבריטניה. פעילותה העסקית התרחבה לענף מכירות החשמל, כרטיסי אשראי ואיגודי רכב. 2) קבוצת לאטיס שתפעלה את מערכות ההולכה הארציות בבריטניה והפכה לחלק מנשיונל גריד טרנסקו (http://www.nationalgrid.com). כיום נשיונל גריד היא חברת חשמל וגז הפועלת ברמה בינלאומית ומספקת גז וחשמל למיליוני תושבים בברטיניה וצפון מזרח ארה”ב. 3) קבוצת BG – חברה בינלאומית שפעילותה העסקית מתמקדת בענפים הבאים: נפט וגז- חיפושים והפקה, חלוקת גז וייצור חשמל ( http://www.bg-group.com/home).