זוהי הטמפרטורה שבה כמויות נפחיות שוות של אנילין ושל דלק דיזל נמסים זה בזה. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר כך תכולת הארומטים נמוכה יותר ותכולת הפרפינים גבוהה יותר. מדד הדיזל מתייחס ישירות לנקודת האנילין.
תורכיה מקבלת גז מ-6 מקורות (שני צינורות מרוסיה, צינורות מאיראן, אזרבייג’ן ועיראק, LNG מניגריה ואלג’יריה), אולם היא חותרת לקבל גז גם מטורקמניסטן וגם להקים תחנות כוח גרעיניות בעשור הבא.
ביולי 2009 נחתם הסכם בין-ממשלתי בין המדינות אלג’יריה, ניגריה וניז’ר לפיתוח צינור גז באורך 4128 ק”מ שישמש לשילוח גז טבעי מדלתת ניז’ר למסופי היצוא של אלג’יריה דרך ניז’ר. עלות הפרויקט מוערכת ב-12 מיליארד דולר והוא צפוי לספק לאירופה עד 30 מיליארד מ”ק לשנה. אירופה רואה בקו צינור, שיחבר בינה לבין עתודות הגז הניגריות בהיקף 5 טריליון מ”ק, אמצעי לצמצום התלות בגז רוסי ואלג’יראי (למרות שסונטראך האלג’ראית וככל הנראה גם גזפרום הרוסית ישתתפו בפרויקט). על אף הממצאים שמצדיקים את הפרויקט גם כלכלית וגם טכנית במחקר שנערך ב-2006 על ידי Penspen and IPA Energy Consulting, הנחת הצינור כרוכה בלא מעט חסרונות. ראשית, ה-TSGP יהיה צינור הגז הארוך בעולם שנתח משמעותי מן העבודות להנחתו יתבצע באחת הסביבות הקשות ביותר – מדבר סהרה, דבר המעלה את עלויות הפרויקט באופן ניכר. שנית, סביר להניח כי הדרך הזולה והיעילה יותר ליצוא עתודות הגז הניגריות היא פיתוח תעשיית הגז הנוזלי. שלישית, ה-TSGP הוא פרויקט ספקולטיבי ביותר ולא יהיה קל לאתר משקיעים פרטיים שמוכנים להתחייב למיזם מסוכן כזה. החסם המשמעותי ביותר שעומד בדרך למימוש הפרויקט הוא הנושא הביטחוני במדינות שתוואי הצינור מתוכנן לעבור בהן. ניגריה, ניז’ר ואלג’יריה מתאפיינות ברגישות ביטחונית בין הגבוהות בעולם בגלל כנופיות גרילה ותנועות טרור שפועלות בשטחן. למרות העלויות הגבוהות והסיכונים בפרויקט TSGP, ממשלות שלושת המדינות מחויבות למימושו ועד כה לא הטילו בו ספקות
עם התגברות הגלובליזציה במשקי הגז הטבעי ובייחוד בענף הגט”ן, נפתחה בתעשיית גז הנוזלי נישה חדשה לספקי שירותים המציעים פתרונות, כגון גישה לנזילות ולשווקים, ניהול סיכונים ותיווך בתחום אשראי וסיכונים. חברות שעוסקות בתחום ניהול סיכונים, כגון Barclays Capital LNG services, מבקשות ליישם את מומחיותן בשווקי אנרגיה סיטונאיים נזילים. חברת Barclays Capital LNG Services תספק למשל לחברת Excelerate מנגנוני גידור על בסיס מחיר קבוע מראש, על מנת ליצור דרך אופטימלית לתמחור גז טבעי.
שיטה שמאפשרת לבצע ריתוך בצינורות פעילים, למשל בצינורות גז טבעי שהגז כבר זורם בהם. בדרך זו ניתן להוסיף מקטעים לצינור ולהתקין שרוולי תיקון מבלי לנתק את הזרם. לצד היתרונות הכלכליים הגלומים בשיטה, יש לנקוט בכל אמצעי הבטיחות הנדרשים במהלך הריתוך ואחריו ולהבטיח שהזרם ינותק לפרק זמן שלא יעלה על מספר שעות.
מצב שבו היצע גט”ן עולה מחד והביקוש יורד מאידך או כאשר מתנהלת תחרות צמודה בין ספקי גט”ן שוליים לחברות שמפיקות גז בלתי קונבנציונלי בארה”ב עם כל ההוצאות הכרוכות בכל שרשרת האספקה. כיום )תחילת 2010) מוקדם מדי להעריך את שיעור הגידול במלאי משאבי הגז החדשים הללו. ייתכן מאוד כי אם לא תקוצץ תפוקת הגז הנוזלי, במהלך חמשת השנים הקרובות היקף ההיצע המדוכא יעלה במידה ניכרת.
רוב יצוא הגז של לוב משולח לאיטליה דרך הצינור גרינסטרים (8 bcm לשנה). צריכת המשק המקומי במדינה מסתכמת ב-2 מיליארד מ”ק לשנה. רוב הגז המיוצא מלוב מתומחר על בסיס נפט גולמי ומוצרי נפט אחרים (למשל, הצמדת 75% מן המחיר למחיר נפט מסוג ברנט).
למשל, רדיוגרפיה, בדיקות ריתוכים אל-הרס (NDT) ובדיקות על-קוליות אוטומטיות (AUT).
קבוצת ACC של איש העסקים החרדי חיים ליבוביץ שאליה הצטרפו ג’קי בן זקן ואברהם נניקשוולי זכתהp 2010 ברישיון הקידוח מול חופי אשדוד באתר מד אשדוד.מדובר משטח הנמצא 16 ק”מ מול רצועת החוף שבין פלמחים לאשדוד
רישיון מד אשדוד הוחזק בעבר בידי חברות קבוצת מימון: ישראמקו, חנ”ל ונפט (35.8%), שותפות גרנית-סונול (38%), דלק קידוחים (22%) ופטרוכימיים (3.8%). בשנים 2000-2003 ביצעו השותפות בשטח הרישיון שני קידוחים (“ניר 1 ו-2”) – אשר הסתיימו בכישלון, ונערכו לביצוע קידוח שלישי וצפוני יותר, במים העמוקים שמול חוף פלמחים (קידוח “ים 3”). קידוח זה אמור היה להתבצע כבר בשנים 2004-2005 בהשקעה שהוערכה אז ב-40 מיליון דולר. ואולם, קשיים שהערים לכאורה משרד הביטחון, וכן קשיים בהשגת אסדת קידוח והתייקרות הפרויקט – הביאו לדחייתו במשך שלוש שנים, עד שב-25 באוקטובר 2007 הודיע משרד התשתיות על פקיעת הרישיון ועל שלילתו. במצב שכזה, החומר שריכזו בעלי הזיכיון פורסמו בפומבי – והועמדו לרשות הציבור, בעוד שהשטח הועמד שוב לבקשות רישיונות מצד שחקני אחרים בשוק
בינואר 2011 50% של הזכויות של נניקשווילי ובן זקן הועברו לידי מנופים, כך שהבעלות מתחלקת בין ACC (50%), מנופים (21.25%), בן זקן ונניקשווילי (10.625% כל אחד) כאשר 7.5% יימצאו אצל נאמן ויחולקו בעתיד
