Category:

חמש מדינות הגובלות בקוטב הצפוני – רוסיה, קנדה, נורווגיה, דנמרק וארצות הברית – העלו תביעות לבעלות על השטח היוקרתי הגדול והעשיר במשאבים. לפי נתוני המכון הגאולוגי בארה”ב, האזור הארקטי עשוי לטמון בחובו כ-13 אחוזים מעתודות הנפט וכ-30 אחוזים מהגז הטבעי בעולם. מדענים מעריכים כי התחממות כדור הארץ המובילה להינמסות הקרחונים עתידה לאפשר גישה טובה יותר למשאבי הטבע הללו. לפיכך, התחרות עליהם צפויה להחריף. הקונפליקט בין המדינות פרץ ב-2007 כאשר צוות של צוללת רוסית נעץ בקרקעית האוקיינוס הארקטי דגל רוסי – צעד סמלי שעורר את זעמן של ארבע “חברות מועדון הקוטב” האחרות.

החלל שבין מעטפת הבאר לבין דופן חור הקידוח

אסדה שקועה למחצה המיועדת לעבודות קידוח בקוטב הצפוני. האסדה מועברת לאתר הקידוח ומושקעת כאשר המים אינם מכוסים קרח. כל הציוד מתחת לקו המים מוקף ב-caisson (גליל אטום) המשמש כמעטה הגנה מפני קרחונים נעים. לסיפון הקידוחים אין פינות מרובעות, דבר המאפשר לקרחונים שמסביבו לצוף טוב יותר.

שטח שיש בו עניין משותף (AMI) פירושו הסכם הנערך בין הצדדים החפצים בטריטוריה מסוימת, אך אין הדבר אומר בהכרח כי לאחד או יותר מן הצדדים הללו זכות חוקית כלשהי על טריטוריה זו או חלקים ממנה. בהסכם ניתן לכלול את שלבי “השותפות” במיזם ולעשות בו שימוש למטרת היכרות, בדיקת התכנות למיזם או אף שלבים מתקדמים יותר עד לחלוקת התפוקה. רעיון ה-AMI זהה ברובו להסכם השתתפות במכרז (joint bidding agreement), אך נבדל במשך תקופת ההסכם. הסכם השתתפות במכרז נערך לתקופות קצרות מאוד לעומת ה-AMI שתקופתו יכולה להימשך עד 30 שנים, אך כיום הוא נערך לרוב לתקופה שלא עולה 10 על שנים. הסכם זה אינו ממנה מפעילה לשדה נפט/גז עקב היעדר מושגי JOA (הסכם תפעול משותף). המושג “operator” מופיע בהסכם בתפקיד סמלי שמטרתו ליצור תיאום בין הצדדים. תפקיד ה-AMI ליצור סוג של “קשר מחייב” בין הצדדים, כלומר אף אחד מבעלי העניין איננו מורשה לרכוש אינטרס בטריטוריה מבלי לקבל הסכמה על כך מבעלי עניין אחרים בהסכם, אולם טיוטות העבר נתגלו במלוא חולשתן בהיבט זה (יש לקחת בחשבון כי תקני חובה אינם חלים על חוזה ה-AMI).  אי בהירותה של סוגיה זו באה לידי במצבים שבהם אחד מבעלי העניין עושה שימוש בנתיב עקיף לתפיסת “הזדמנות”, כפי שהוגדרה בהסכם ה-AMI, כמו למשל רכישה מחברה המחזיקה בבלוק שיש בו עניין משותף לצדדים ב-AMI. האם חלה חובה על בעל העניין הנ”ל להציע את הבלוק הנדון לשותפיו בהסכם או לחלוק בו עמם? ואם כן, מה הקריטריונים לאמידת ההשקעה הנדרשת בהתאם לחלקו היחסי או למנגנון חלוקת הוצאות בהתאם לחלקם היחסי של הצדדים בהסכם? הסכם ה-AMI מתיר לכל אחד מבעלי העניין לבצע השקעה מוקדמת, אך אוסר עליהם להתחרות על השטח שיש בו עניין משותף, כפי שהוגדר בהסכם (בדומה לתנאי הסכם אי תחרות). 

אי-התאמה שבה מישור אי-התאמה מפריד בין סדרה ותיקה של שכבות נטויות או מקומטות, לבין סדרה צעירה יותר של שכבות שנטייתן שונה.

מטרת שלב האמידה של עתודות נפט וגז היא לקבל אומדן מדויק שיאפשר להגיע להחלטה נכונה האם ובאיזו דרך לפתח את התגלית וכמוכן להבין ולצמצם את טווח חוסר הוודאות באומדני העתודות. בין כלי המפתח לאמידה זו ניתן למנות: ניתוח נתונים גיאולוגיים וגיאופיזיים, הערכת ממצאי בדיקת הבאר, מידול המאגר הפוטנציאלי, תנאים כלכליים ופיננסיים. זוהי תקופה של סיכונים כלכליים מכיוון שמצד אחד תוכנית חיפושים מלאה צריכה להתנהל באופן שבו ניתן יהיה לנצל מידע מספק לקבלת החלטה נכונה האם לקדוח או לנטוש, אך מצד שני חשוב לדעת מתי להביא את השלב הזה לסיום.

בדרך כלל נקדחת באר, תהליך שיכול להימשך בין 30-40 ימים, ומיד לאחר מכן נערכים רישומים / לוגים חשמליים במשך כ-3 ימים. הרישומים החשמליים מעידים ב-85% ודאות על סימני נפט וגז ועל פוטנציאל לקיום מאגר. אבל גם ממצאים של לוגים אינם אינדיקציה מספקת לאיכות של קידוח כי מה חשוב גם החדירות של הסלעים. גם אם הלוגים החשמליים מצאו למשל עמוד נפט, אם הסלע לא חדיר דיו כד שניתן להזרים דרכו נוזלים בצורה חופשית ככל האפשר – הקידוח לא יהיה מסחרי וזה ניתן לדעת רק במבחני ההפקה של הקידוח. לאחר סיום שלב זה, יש לבחון באופן מקיף יותר את הנתונים שהתקבלו, בייחוד את מאפייני הזורם שבמאגר. הדבר נעשה באמצעות בדיקה בקנה המקדח על מנת להוציא את דגימת הבוץ מן המאגר לפני השטח ולבחון את הדגימה לאיתור סימני נפט או גז. תהליך זה נמשך בין 7-15 ימים נוספים. בדיקה בקנה המקדח מבוצעת על ידי מהנדס מאגרים, ואילו את הרישומים החשמליים עורך פטרו-פיזיקאי