פחמימנים נוזלים המופרדים מגז מלווה באמצעות הורדת הלחץ בראש הבאר, ספרטור או מתקן קליטה בשדה נפט (absorption plant)
רוסיה, איראן וקטאר, שלושת מפיקות הגז הטבעי הגדולות בעולם, הודיעו על כוונתן לבדוק הקמת קרטל מפיקות גז דמוי ארגון מפיקות הנפט אופ”ק, אולם אנליסטים מעריכים כי בעשור הקרוב לא תהיה להסכם השפעה ניכרת על השוק העולמי. על פי הערכות, שלוש המדינות מחזיקות יחד ב-55% מרזרבות הגז בטבעי בעולם: 25% ברוסיה, 16% באיראן והשאר בקטאר. המומחים לא רואים תועלת רבה בהקמת קרטל דמוי אופ”ק של מדינות מפיקות גז טבעי, מכיוון שהחוזים על גז טבעי נחתמים לרוב לטווח ארוך ומשתנים ממדינה למדינה באופן ניכר מבחינת שיטות יצוא ומחירים. רוסיה, איראן ומדינות נוספות המחזיקות בעתודות גז טבעי, הגיעו להסכמה ב-24 בדצמבר 2008 לתאם תחזיות, השקעות וקשרים עם צרכנים, כדי לשמור על האינטרסים שלהן לנוכח התנודתיות במחירי האנרגיה. 15 יצואניות הגז הטבעי הגדולות בעולם חתמו על צ’רטר והחליטו למקם את משרדיו הראשיים של הארגון החדש בדוחא, קטאר – המרכז העולמי של משלוחי גז טבעי
אבן סיד נקבובית ימית המורכבת משיירים גרוסים היטב של מיקרו-אורגניזמים. דוגמא טובה לכך היא צוקי דובר הלבנים בבריטניה או Austin Chalk בחוף מפרץ ארה”ב שהוא מאגר נפט עשיר בו התבצעו הרבה פעילויות קידוח אופקי.
מקטע בור קידוח שמדופן בצינור. צינור פלדה מקובע במהלך הקמת הבאר על מנת לייצב את חור הקידוח. הדיפון הוא רכיב מבני מהותי בחור הקידוח ויש לו מספר תפקידים חשובים: למנוע את קריסת קיר המבנה אל תוך חור הקידוח ולבודד את המבנה הסמוך כדי למנוע זרימה צולבת של נוזלים.
קו צינור נפט המקשר בין קזחסטן לים השחור ומספק גישה לשוק העולמי. צינור הנפט CPC הוא מיזם ההשקעה הגדול ביותר בהשתתפות מדינות זרות בשטחה של בריה”מ לשעבר. אורך הצינור המחבר בין שדות הנפט במערב קזחסטן למסוף ימי חדש ברוסיה הוא 1510 ק”מ. למעשה, כל הניסיונות להביא נפט מקזחסטן דרך נתיב חלופי לטריטוריה הרוסית עלו בתוהו ורוב תפוקת הנפט מהשדה הענק טנגיז, שבו לחברת שברון נתח שליטה גדול ביותר, עוברת דרך צינור CPC לנמל רוסי נובורוסייסק בים השחור.
תהליכי הפקת הנפט מותירים אחריהם עתודה גדולה של “נפט נטוש”, המהווה אתגר בלתי מבוטל עבור טכנולוגיה משופרת להפקת נפט (EOR). טכנולוגיות EOR מתקדמות, כגון CO2 שנוסתה לראשונה בשנת 1972, יכולות להכפיל את תפוקת הנפט השולית.
הבנק העולמי הסכים לסייע במימון המיזם השנוי במחלוקת של צינור שיזרים נפט משדות הנפט בצ’אד לנמל בקמרון בהבנה שהמיזם יהווה דוגמא לשקיפות ולמינהל תקין. הבנק העולמי עמד על כך שממשלת צ’אד תקצה את מרבית ההכנסות מייצוא הנפט לפיתוח ועל מנת להבטיח זאת היה על חברות הנפט הזרות להפקיד את כספי התמלוגים בחשבון בנק מיוחד, שהועמד תחת פיקוח של סוכנות עצמאית. לאחר 8 שנים התברר שהכוונות הטובות לא הואילו. ממשלת צ’אד לא צייתה להוראות הבנק ובחרה להחזיר את ההלוואות. לאחר שההלוואות שולמו במלואן צ’אד חופשית לפעול כרצונה ולנתב את הכנסות הנפט ליעדים הראויים בעיניה. ממשלת צ’אד בחרה מלכתחילה להוציא את הנתח העיקרי של בונוס החתימה שהסתכם ב-25 מיליון דולר, על רכישת נשק, התחזקות תנועת המורדים והחרפת הסכסוך בדרפור השכנה המריצו את הממשלה להקצות עוד ועוד כספים לצבא.
פיסות סלע מבור הקידוח שלא הוסרו במישרין ע”י המקדח
