אלו הן ספינות דו-גופיות בעלות מבנה ייחודי שמשמר את הגז המעובה בטמפרטורה נמוכה ומבודד אותו להפחתת התאדות. השוקע של מכליות גט”ן טעונות במלואן הינו 40 רגל (12 מ’).
חוזים על גז טבעי מתחלקים ל- 4 סוגים: חוזים לטווח ארוך (10-20 שנים), חוזים לטווח בינוני (עד כ-5 שנים), חוזים לטווח הקצר או הסכמי מכר (בד”כ עד שנה או על בסיס עסקת “ספוט” עבור גט”ן (cargo-by-cargo), חוזי ספוט (יום הרכישה)
רוב ה-GSA (הסכמים למכירת גז טבעי) מכילים תנאי make-up (פיצוי). הדבר מאפשר לחשב ממוצע של מחויבות ה-ToP של הקונה על פני תקופת החוזה. ברגע שקונה ביצע תשלום ToP ההיקפים הללו יועברו לבנק ה-make-up. אם בנקודת זמן מסוימת הקונה צרך את כמות ה-ToP עבור אותה שנה לפני שהשנה הסתיימה, הוא יכול להתחיל לצרוך גז ללא תשלום עד לניצול יתרת ה-make-up.
עד לפני מספר שנים מעטים היו הגיאולוגים שראו במבנה מרסלוס את אחד המקורות הגדולים לגז טבעי. בארות שנקדחו בו הפיקו גז, אך היקף התפוקה היה מגיע לשיאו לעיתים רחוקות בלבד. בשנת 2008, טדי אינגלנדר, פרופסור לגיאופיזיקה באוניברסיטת פנסילבניה, וגארי לאש, פרופסור לגיאופיזיקה באוניברסיטת ניו יורק, אמדו את היקף מאגר הגז הטבעי במרסלוס ביותר מ-500 טריליון רגל מעוקבת של גז טבעי. על-פי הנתונים שנאספו בשיטות קידוח אופקי ושבירה הידראולית, שחלקן יושמו קודם לכן בצפחת בארנט שבטקסס, היקף הגז הטבעי שניתן להפיק מן המאגר נאמד ב-10% (50 טריליון רגל מעוקבת) מסך הגז במאגר. גז טבעי בהיקף כזה היה מספק את צריכת ארה”ב כולה לכשנתיים וה-wellhead value שלו (עלותו על שפת הבאר) היה מסתכם בכטריליון דולרים. מבנה מרסלוס ממוקם ברובו כמייל אחד מתחת לפני הקרקע.
מיכלי גט”ן ממגוון סוגים מתוכננים ברחבי העולם בהתאם לצרכים חברתיים ולסביבת אתר הצריכה.
מיכלי אחסון מתחלקים לשלושה סוגים – מיכלי אחסון תוך-קרקעיים, מיכלי אחסון תת-קרקעיים ומיכלי אחסון על-קרקעיים. המתקן העכשווי לאחסון גט”ן הוא מתקן עם קיבולת 100,000 מ”ק ומעלה שמקל על תהליך הפועל על פי חוקי הפיסיקה כדי להגן מפני עליית טמפרטורה בתוך המיכל. תהליך זה, הנקרא קירור אוטומטי, שומר על טמפרטורה קבועה באמצעות שיחרור אדי גט”ן.
הצורך במיכלי אחסון גט”ן קיים במסופים שמשתמשיהם מבקשים לשמר גט”ן בכמויות גדולות לפרק זמן ממושך או לנצל אותו בשעת מתן מענה לצריכת שיא בנישות שוק מסוימות. למשל, הנשיונל גריד בבריטניה מפעילה 4 מתקני אחסון גט”ן שבבעלותה. הגז במתקנים הללו מעובה בקירור ל-160- מעלות צלסיוס ומאוחסן במצב נוזלי.
המתקנים ממוקמים ביעדים אסטרטגיים הסמוכים לאזורי צריכה גבוהה או בקצוות הרשת. היתרון שלהם טמון במיקומם ובכושרם לאייד מחדש את הגז הטבעי במהירות רבה ולהעביר אותו לרשת ההולכה הארצית. לאור האמור לעיל, אחסון גט”ן מאפשר לספק גז למשלחים בשעות שיא הצריכה ולגבות את הרשת של נשיונל גריד.
בנוסף לכך, אחסון גט”ן משמש כמענה לשעות חירום, כגון אילוצי מערכת או הפרעות באספקה. בהזמנת השירות השנתי מרשת הולכה ארצית נכללים הפרמטרים הבאים: קיבולת להזרקה, שטח אחסון וכושר אספקה. מחיר הקיבולת מחולק ל-12 תשלומים חודשיים. בנוסף להיטלי קיבולת, הלקוח משלם גם על הגז המוזרק לאחסון והיוצא ממנו.
היתרונות העיקריים של שירות אחסון גט”ן הם: כושר אספקה גבוה בזמן קצר ובמחירים כלכליים; כלי מהימן לניהול סיכונים; אפשרות לנקוב בכמות הגז למשיכה תוך התראה קצרה בשעות צריכה גבוהה ולמשוך את הגז תוך יום; הקצאה מלאה- הקצאת הקיבולת שננקבה על ידי הלקוחות; מחירים קבועים מראש.
לפי חוק הגז הישראלי: לחץ עד 16 בר במערכת הולכה
מגל (שהנה חברה בת של פי גלילות) פועלת באזור הדרום ומחלקת גז טבעי לצרכנים (בהם כל תושבי העיר ערד, מפעלי תעשיה רבים ועוד) למעלה מארבעים שנה, רישיונה יוארך עם סיום תקופתו הנוכחית (מאי 2009)
כוח אדם, חומרים ושירותים שעל חברת נפט וגז להקצות ממדינת היעד לשם קידוח ותפעול באר נפט/גז במדינה זו.
למרות ההאטה בזרימת הנפט והגז ממאות אלפי בארות , כמויות רבות של פחמימנים עדיין לכודות בשכבות סלעי היעד. בארות רבות הינן שוליות מבחינה כלכלית וקיים סיכון לנטישתן בטרם עת. רבות מהן ננטשות והנפט נותר מאחור בהיקף ניכר. התפיסה השגויה הרווחת היא שניתן להפיק את הנפט הנותר לאחר נטישת הבאר בעת התחדשות העלייה במחירי הנפט. לרוב אין זה המקרה, מכיוון שחידוש עבודות הקידוח לאחר פינוי כלל הציוד מאתר הקידוח גוזל הון רב מדי. משרד האנרגיה האמריקאי פועל רבות לאחרונה למען עידוד החייאת בארות אלה באמצעות מתן תמיכה לטכנולוגיות חדשות, כגון התקנים אשר מפחיתים את הירידה בלחץ בתחתית בור הבאר ובדיעבד גורמים לעלייה בלחץ הטבעי הנדרש להפקת פחמימינים נוזלים.
