דלק בעל יעילות אנרגטית גבוהה ביותר; דלק פוסילי הנשרף באופן “הנקי” ביותר ללא שחרור גופרית דו-חמצנית או חומר חלקיקי והפולט גזי חממה ותחמוצות חנקן ברמות נמוכות בהרבה ממקורות אנרגיה מתחרים כגון נפט או פחם; עלות נמוכה יותר מנפט. בהשוואה לשאר הדלקים פוסיליים, לגז טבעי מגוון רחב יותר של שימושים, כגון ייצור חשמל באמצעות תאי דלק – מתקן המפיק זרם חשמלי כתוצאה מתגובה בין מימן לחמצן. נראה כי בטווח הארוך הגז הטבעי יהווה מעין “גשר מעבר” לשימוש בדלק מימני לא מזהם. בנוסף לכך, הגמישות המעולה של השימוש בגז טבעי מאפשרת לנצלו לייצור חשמל הן בשעות צריכת חשמל בסיסית (baseload) והן בשעות שיא הצריכה. וכמו כן ניתן להקים תחנות כוח מבוססת גז טבעי באזורים מרוחקים מהחופים. במדינות רבות, לרבות ישראל, פחם הוא הדלק המנוצל ביותר שמקבל עדיפות על פני גז טבעי בתחנות עומס בסיס. הסיבה לכך היא עלות תפעול משתנה נמוכה של הפחם בהשוואה לדלקים חלופיים לו. שיקולי עלויות הון הינם הדומיננטיים בבחירת סוג הדלק לתפעול תחנות עומס שיא, מכיוון שהן פעילות לפרקי זמן קצרים בלבד. בארץ, דלקים נוזליים ששימשו בעבר לתפעול תחנות עומס שיא, פינו את מקומם לטובת גז טבעי. לתחנות כוח שפועלות על גז טבעי יתרונות רבים על פני תחנות פחמיות ועלותן נמוכה בהשוואה לאלו המופעלות באמצעות דלקים נוזליים. גז טבעי הוא מקור דלק אמין, ידידותי לסביבה ומוצדק כלכלית. יש לו יתרונות מובהקים על פני פחם (דלק באיכות נמוכה) והוא בדרך כלל מעמיד חלופה אטרקטיבית במיוחד להקמת תחנת כוח בעלויות נמוכות יחסית; עלויות תפעול ותחזוקה נמוכות יחסית – תחנת כוח פחמית יקרה יותר לתפעול בגלל טכנולוגיה מורכבת שמצריכה תוספת כוח אדם (בהשוואה לתחנה גזית), ציוד יקר יותר לתפעול ורכישת חומרים יקרים, כגון אבן גיר, לסילוק גופרית דו-חמצנית; לוח זמנים קצר יותר להקמת תחנת כוח (גורם חשוב במדינות שבהן צפוי מחסור בכושר ייצור); נצילות אנרגטית גבוהה יחסית; הפחתת השלכות סביבתיות; גמישות תפעולית גבוהה יותר; גודל התחנות – אפשרות לבנות תחנות קטנות יותר ואף למקם אותן בחצר האחורית של צרכנים תעשייתיים; השטח המוקצה להקמת תחנת כוח אינו מוגבל לרצועת החוף הנמצאת בקרבת מזח פחם.
