עתודות נפט וגז המסווגות כלא מפיקות הן עתודות שמחוץ לצינור ועתודות סגורות. העתודות הסגורות: 1) עתודות הנמצאות בקטע שהושלם, אך טרם התחיל להפיק. 2) באר שנסגרה עקב תנאי שוק או מצב חיבור הצנרת. 3) בארות שלא ניתן להפיק מהן עקב סיבות מכאניות. העתודות שמחוץ לצינור הן עתודות שטרם הופקו ממקטעי בארות קיימות ונדרשת השלמת עבודה נוספת או השלמת באר מחדש לפני תחילת ההפקה.
אזור בצפון מזרח אפריקה; אבן חול המכילה אחוז גבוה של תחמוצת ברזל
שדה שלא מכיל כמויות מספיקות של נפט המאפשרות להפיקו על בסיס מסחרי ואינו ראוי לפיתוח ולהפקה. באר שלא מאפשרת מבחינה כלכלית להפיק ולשווק את תכולתה הפחמימנית מכיוון שעלויות הפיתוח גבוהות למדי, המחיר שניתן לקבל בשוק עבור הפחמימנים נמוך מדי וכדומה.
מתקן עיבוד גז טבעי שמוסיף ריח גופרית לגז טבעי כאמצעי בטיחות שמאפשר זיהוי במקרה של דליפה. גז טבעי לא מעובד הוא בד”כ חסר ריח.
צינור גז שיחבר בין רוסיה למדינות האיחוד האירופי דרך הים הבלטי ויספק נתיב נוסף ליצוא גז טבעי מרוסיה. קיבולת ההולכה המקסימלית שמתוכננת לצינור הינה 55 מיליארד מ”ק גז טבעי לשנה. השלב הראשון בפרויקט יושלם עד 2010 ויגוון במידה משמעותית את דרכי הייצוא של רוסיה אל מחוץ לאוקראינה, בלרוס ופולין, וכך יצמצם את השפעתן של אוקראינה ובלרוס כמדינות מעבר ויעניק לגזפרום מנוף נוסף למו”מ על עלויות העברה (transit fees) ועל תמחור וכמות של משלוחי גז לשתי שכנותיה.
היוזמה הרוסית-גרמנית המשותפת, נורד סטרים, תוכל להתחיל בפרויקט בשווי 7.4 מיליארד יורו (10.6 מיליארד דולר) באפריל 2010. השלמת שני הצינורות הראשונים צפויה ב-2011. כשהצינור הכפול יושלם, הוא יזרים 55 מיליארד מ”ק גז טבעי מדי שנה מוייבורג שברוסיה לנמל גרייפסוואלד הגרמני, כמות המספיקה ליותר מ-25 מיליון בני אדם.
קבוצה של חומרים מזהמים שנוצרים בשריפת דלקים מאובנים (פוסיליים). תחמוצות חנקן הופכות לחומצות, בדרך כלל לחומצה ניטריטית קורוזית מאוד, כאשר הן נחשפות למולקולות מים באטמוספירה, וחומצות אלה חוזרות לאדמה בצורת גשם חומצי.
אחת החברות הפרטיות המובילות בתחום האנרגיה בארה”ב שעוסקת בחיפושים, פיתוח, הפקה ושיווק של נפט גולמי וגז טבעי. נובל אנרג’י היא שותפה בקבוצת ים תטיס שמפעילה את השדות מרי ותמר בארץ. נובל: שנת הקמה: 1932, נסחרת בבורסת NYSE, מס’ עובדים: 1,400 איש, שווי שוק: $8 מיליארד, התחייבויות: $6.02 מיליארד, הון עצמי: $4.8 מיליארד, הכנסות: $3.6 מיליארד, רווח נקי: $943 מיליון
לצדדים בעלי אחוז השתתפות נמוך ב- JOA אין עניין בלהיבחר לפעילות שלא נתמכת על ידם או לפעילות שהם לא מסוגלים לממן, בעוד שבעלי אחוז השתתפות משמעותי בבלוק מבקשים לעיתים שלא למנוע מהם את הזכות לפיתוח הנכס עקב אי מעבר הרוב הנדרש בהצבעה. לכן, קיימות שתי שיטות להגנת האינטרסים של הצדדים: אי הסכמה (NON CONSENT) ו-SOLE RISK. הצדדים יכולים להטיל NON-CONSENT רק לאחר שההצעה עברה את הרוב הנדרש, בעוד ש- SOLE RISK לא מצריך את הסכמת הרוב הנדרש. סעיפי ה-NON CONSENT לא תמיד מופיעים בהסכמי JOA, בעוד ששיטת ה-SOLE RISK מקובלת ברמה אוניברסלית. השיטה מכירה בכך שההצעה (קידוח, אומדן או פיתוח) יכולה להיחשב ככדאית בעיני צדדים מסוימים, אך היא לא תמיד תקבל את הסכמת הרוב הנדרש. לפיכך, הצדדים רשאים להמשיך בפיתוח הנכס, וזאת על אחריותם הבלעדית (SOLE RISK). לדוגמה, במידה ומתעוררת אי הסכמה בין הצדדים השותפים בבאר באשר להעמקת הקידוח, אזי הצדדים המעוניינים בביצוע ההעמקה רשאים לעשות זאת בתנאי שישאו בכל ההוצאות הנובעות מכך. אם בעקבות הקידוח המעמיק מתגלה נפט או גז, אזי שותפים שבחרו שלא להשתתף בפעולה רשאים בדרך כלל לחזור בהם מהחלטתם, אך עליהם לשלם מחיר כבד על כך (כלומר פי 2-5 מהוצאות הקידוח הנובעות מן הפעולה).
הודעות לגבי טביעת אנייה, קווי צינור גז טבעי תת-ימיים, מעבר ספינות וכו’
