חוזה אשר נחתם בין בעל זכות נפט/גז או המחכיר מצד אחד, לבין חברה או חוכר מצד שני. במסגרת החוזה המחכיר מעניק לחוכר את הזכות לחפש, לקדוח ולאחר מכן להפיק נפט או גז בשטח מסוים במשך תקופה מסוימת אשר ניתנת להארכה כל עוד הפחמימנים מופקים בכמויות מסחריות. החוכר מקבל מן המחכיר חזקה בקרקע בתמורה לתשלום תמלוגים
קידוח ימי מצריך הקמת משטח קידוח מלאכותי. מבנה המתקן המלאכותי משתנה בהתאם למאפייני באר הנפט המתוכננת, כולל העומק בו נמצאת מטרת הקידוח. אסדות הקידוח מתחלקות לשני סוגים עיקריים: אסדות ניידות שמאפשרות לבצע קידוח באתרים שונים ואסדות המקובעות במקום אחד. האסדות הניידות משמשות לעיתים קרובות למטרות חיפושי נפט מכיוון שעלותן נמוכה יותר מהאסדות הנייחות. האסדות הנייחות לעומתן מיועדות להפקת תגליות פחמימנים רחבות היקף.
אומדן נפח הנפט במאגר טרם תחילת עבודות הפקה
נקודה במאגר שמעליה ניגר הנפט/גז ומתחתיה ניגרים המים
הסכם ארוך טווח למכירת גז טבעי . ההסכם כולל בד”כ מכירות , מחיר מוסכם או קבוע ושיטת קח או שלם (Take or Pay)
אומדן תפוקת נפט שמחולק בנפח הנפט במאגר לפני תחילת הפקה. המקדם מצביע באחוזים על אומדן הפחמימנים שניתן להפיק. הנתון הסופי שמתקבל בפועל מושפע באופן משמעותי משיקולים כלכליים וטכנולוגיים מורכבים. בסיווג משאבים מפיקים נכללת תפוקה מצטברת, עתודות מוכחות, עתודות שאינן מסווגות כתגלית ותוספת לעתודות בשדות המסומנים כתגלית.
הממוקמת באזור מפרץ חיפה, היא חברת זיקוק הנפט הגדולה בישראל. באמצעות מתקניה מסוגלת בזן לזקק כ-9 מליון טון נפט גולמי בשנה ולספק מגוון מוצרים המיועדים לשימוש תעשייתי, לתחבורה ולצריכה פרטית, לחקלאות וכו’.
עד שנת 2006 בזן היתה מונופול בזיקוק נפט גולמי ובייצור מוצרי דלק בישראל, בבעלות המדינה (74%) והחברה לישראל (26%). בספטמבר 2006 קנתה הממשלה מהחברה לישראל את חלקה בבזן לצורך פיצול והפרטת החברה. בשנת 2006 נמכר בית הזיקוק באשדוד לחברת פז תמורת 3.25 מיליארד שקל והפך לבז”א ובכך תם המונופול של החברה. בית הזיקוק בחיפה (בז”ח), שכושר הייצור שלו כמעט כפול מזה של אשדוד, הופרט בשני שלבים: בשלב הראשון נמכרו 44% מהמניות למשקיעים מוסדיים ו-46% נמכרו לקבוצת עופר-פדרמן, ובשלב השני הונפקו מניות בז”ח
עתודת נפט או גז שניתנת להפקה
