תנועה איטית של מים דרך נקבוביות חומר מוצק
גז טבעי המופק משברים, נקבוביות ומטריצות פיסיות של צפחות (פצלים). בדומה למתאן המופק ממרבצי פחם, מאגרי גז טבעי בצפחות מתפרסים לעיתים קרובות על פני שטחים סמוכים גדולים. לרוב הצפחות חדירות מטריצית נמוכה, ולכן נדרשת נוכחות של שברים רבים בסלעים אלו על מנת שניתן יהיה להפיק מהם גז טבעי בכמויות מסחריות. פריצת הדרך בתחום קידוחי הגז הטבעי בצפחות צפון ארה”ב התרחשה עם המצאת שתי שיטות הפקה מתקדמות – קידוח אופקי ושבירה הידראולית – דבר שאיפשר לחברות נפט וגז למצות את הגז הלכוד בשכבות צפחה ענקיות שהיו מחוץ להישג ידן רק לפני עשור. הצפחה דורשת כמויות רבות יותר של מים (לצורך שבירה הידראולית) מאבן חול.
בעיות הנגרמות בקידוח פצלי שמן: שימוש יתר במים שהנו בעייתי (נכון במקרה של סין, שם זקוקים למים לגידול אורז והשימוש בהם עבור פצלי שמן עלול להוביל לרעב); פליטות עודפות עשויות להצביע שפצלי השמן הנם פחות ידידותיים לסביבה מאשר פחם; שברים התבררו כמקור לבעיות כגון רעידות אדמה חלשות (נדרש מחקר נוסף). התנאים הגיאולוגים בסין שונים מאוד מאלה הקיימים בארה”ב בכך שהדיעה הרווחת היא שהמאגרים הנם עמוקים מאוד ולכן התנאים קשים.
מגמה שחדרה אל תוך סדקים בסלע משקע כאשר הסדק אופקי ומקביל לשכבות.
שיטה להאצת תהליך הפקה – הרחבת מאגר צר באמצעות פיצוץ מטען בבור הבאר.
הקיבולת היומית של מערכת הולכת גז טבעי או מתקני גט”ן
אטימת באר בעקבות הפסקת הקידוחים מסיבות שונות
כבל המונמך בשיפוע ישר מחלקה האחורי של הספינה המיועדת לביצוע סקרים סייסמיים (2D,3D).
כבל הנגרר אחרי כלי שיט המבצע סקר סייסמי ובו מערך הידרופונים לקליטת שינויים לחץ. בסקר D2 משתמשים בכבל אחד ובסקרי D3 משתמשים במספר רב של כבלים (עד 12)
שמש כהתקן קליטה והאותות שנרשמו על ידו מנותבים דרך הכבלים לחדר ציוד טכני שנמצא על הסיפון, שם מתבצעת המרת האותות ושמירתם על גבי התקני אחסון מידע. במקביל לרישום ואחסון מידע, הגיאופיזיקאי שבצוות הספינה מבצע בקרת איכות וסקירת נתונים ראשוניים.
לכבלים הסיסמיים כושר ציפה נמוך יחסית, אך הם יצופו על פני המים בתנאי שלא יופעל עליהם מאמץ מתיחה. יש לקבע את הכבל על מנת שניתן יהיה לתפעל אותו בעומק קבוע – 7 מ’ מתחת לפני הים. הדבר מתבצע באמצעות הוספת זבורית או streamer fluid טרם תחילת הסקר ויציבותו של הכבל נשמרת ע”י התקני בקרה מיוחדים (מייצבי כבלים או ווסתי עומק שקיעה BIRD) הממוקמים במרחק של 300 מ’ אחד ממשנהו לאורך הכבלים.
במידה ואין אפשרות להוריד את הכבל בשיפוע ישר עקב זרמים או תנאי הסביבה, זווית “הסטייה” המקובלת היא 10 מעלות. מקלטי GPS על גבי המצופים של הכבלים (tail buoy) והמצפנים המורכבים על הכבלים מספקים מידע על מצבם ומיקומם בכל רגע נתון, ומידע זה מוצג על גבי מגוון מסכים שעל סיפון האונייה. במצב חירום, לצוות יש אפשרות להטביע את הכבלים תוך כ-10 דקות לעומק מבטחים של כ-20 מ’, וזאת באמצעות ההתקנים לבקרת העומק (bird). בדרך כלל צריך לעשות זאת רק במידה והספינות נעות במסלול התנגשות עם הכבלים וצוות הספינה איבד שליטה על הניווט.
צפחה היא סלע גביש שהתגלה לפני זמן רב כמאגר גז טבעי במקומות רבים בעולם. כאשר מחירי הנפט היו נמוכים, לא הייתה הצדקה להפקת גז מאבן פצלתית, מכיוון שהסלע איננו נקבובי מספיק לזרימת גז. בשנות ה-90 החברות המפיקות גילו כי הזרמת מים בלחץ גבוה דרך הצפחה תגביר באופן משמעותי את תפוקת הגז. שיטה חדשה זו הוכיחה את עצמה בברנט שייל, שדה גז מאסיבי בטקסס, שתפוקתו היומית בשנת 2008 הגיעה ל-4 מיליארד רגל מעוקבת של גז טבעי. כושר האגירה המשוער של צפחת ברנט בארה”ב הוא כ-840 טריליון רגל מעוקבת של גז – כמות שוות ערך ליותר מ-140 מיליארד חביות נפט שמהווה יותר ממחצית העתודות המוכחות בערב הסעודית, אך למעשה הכמות שניתן להפיק בפועל תהיה כפי הנראה קטנה יותר ותקציב ההפקה הנדרש יסתכם במיליארדי דולרים. הזמינות המוגבלת של מתקני קידוח, כוח עבודה וקווי צינור, וכמוכן מגבלות סביבתיות והרשויות המפקחות יהיו הגורמים שיכתיבו את קצב התפוקה. תגלית חדשה זו של גז טבעי מניבה תפוקה רבה ואף ייתכן כי בעתיד היא תשנה את האיזון בין ביקוש להיצע.
