Category:

גז טבעי המופק משברים, נקבוביות ומטריצות פיסיות של צפחות (פצלים). בדומה למתאן המופק ממרבצי פחם, מאגרי גז טבעי בצפחות מתפרסים לעיתים קרובות על פני שטחים סמוכים גדולים. לרוב הצפחות חדירות מטריצית נמוכה, ולכן נדרשת נוכחות של שברים רבים בסלעים אלו על מנת שניתן יהיה להפיק מהם גז טבעי בכמויות מסחריות. פריצת הדרך בתחום קידוחי הגז הטבעי בצפחות צפון ארה”ב התרחשה עם המצאת שתי שיטות הפקה מתקדמות – קידוח אופקי ושבירה הידראולית – דבר שאיפשר לחברות נפט וגז למצות את הגז הלכוד בשכבות צפחה ענקיות שהיו מחוץ להישג ידן רק לפני עשור. הצפחה דורשת כמויות רבות יותר של מים (לצורך שבירה הידראולית) מאבן חול.

בעיות הנגרמות בקידוח פצלי שמן: שימוש יתר במים שהנו בעייתי (נכון במקרה של סין, שם זקוקים למים לגידול אורז והשימוש בהם עבור פצלי שמן עלול להוביל לרעב); פליטות עודפות עשויות להצביע שפצלי השמן הנם פחות ידידותיים לסביבה מאשר פחם; שברים התבררו כמקור לבעיות כגון רעידות אדמה חלשות (נדרש מחקר נוסף). התנאים הגיאולוגים בסין שונים מאוד מאלה הקיימים בארה”ב בכך שהדיעה הרווחת היא שהמאגרים הנם עמוקים מאוד ולכן התנאים קשים.

כבל המונמך בשיפוע ישר מחלקה האחורי של הספינה המיועדת לביצוע סקרים סייסמיים (2D,3D).

כבל הנגרר אחרי כלי שיט המבצע סקר סייסמי ובו מערך הידרופונים לקליטת שינויים לחץ. בסקר D2 משתמשים בכבל אחד ובסקרי D3 משתמשים במספר רב של כבלים (עד 12)

שמש כהתקן קליטה והאותות שנרשמו על ידו מנותבים דרך הכבלים לחדר ציוד טכני שנמצא על הסיפון, שם מתבצעת המרת האותות ושמירתם על גבי התקני אחסון מידע. במקביל לרישום ואחסון מידע, הגיאופיזיקאי שבצוות הספינה מבצע בקרת איכות וסקירת נתונים ראשוניים.

לכבלים הסיסמיים כושר ציפה נמוך יחסית, אך הם יצופו על פני המים בתנאי שלא יופעל עליהם מאמץ מתיחה. יש לקבע את הכבל על מנת שניתן יהיה לתפעל אותו בעומק קבוע – 7 מ’ מתחת לפני הים. הדבר מתבצע באמצעות הוספת זבורית או streamer fluid טרם תחילת הסקר ויציבותו של הכבל נשמרת ע”י התקני בקרה מיוחדים (מייצבי כבלים או ווסתי עומק שקיעה BIRD) הממוקמים במרחק של 300 מ’ אחד ממשנהו לאורך הכבלים.

במידה ואין אפשרות להוריד את הכבל בשיפוע ישר עקב זרמים או תנאי הסביבה, זווית “הסטייה” המקובלת היא 10 מעלות. מקלטי GPS על גבי המצופים של הכבלים (tail buoy) והמצפנים המורכבים על הכבלים מספקים מידע על מצבם ומיקומם בכל רגע נתון, ומידע זה מוצג על גבי מגוון מסכים שעל סיפון האונייה. במצב חירום, לצוות יש אפשרות להטביע את הכבלים תוך כ-10 דקות לעומק מבטחים של כ-20 מ’, וזאת באמצעות ההתקנים לבקרת העומק (bird). בדרך כלל צריך לעשות זאת רק במידה והספינות נעות במסלול התנגשות עם הכבלים וצוות הספינה איבד שליטה על הניווט.