פליטות או רמות פליטה – מסת המֶתָן הנפלטת אל האטמוספירה באה לידי ביטוי בדרך כלל במיליוני טון.
גורם פליטה – השיעור הממוצע של הפליטות ממקור מסוים, כגון חלק של ציוד, מתקן או מדינה.
עוצמת פליטה – היחס בין הכמות של המֶתָן שנפלטה לכמות של גז הטבעי שהופקה upstream)) או הועברה והופצה (downstream) שבא לידי ביטוי כאחוז.
פליטות מֶתָן חולפות – מתרחשות כתוצאה מדליפות שאינן מכוונות, לדוגמה, כתוצאה מאטם תקול או שסתום דולף.
פליטות מֶתָן כתוצאה מאוורור – פליטות שהן תוצאה של שחרורים מכוונים, לעתים מסיבות של בטיחות, עקב תכנון המתקן או הציוד, או עקב סיבות תפעוליות, כגון אוורור של צינור למטרות פיקוח או תחזוקה.
פליטות מֶתָן כתוצאה מבערה חלקית – פליטות אלה מתרחשות כאשר גז טבעי שלא ניתן להשתמש בו או לבצע שיוב מבחינה כלכלית, בוער במקום להימכר או להשתחרר באמצעות אוורור. מרבית גז הטבעי מוסב לפחמן דו-חמצני ולמים אך חלקים מסוימים לא נשרפים ומשוחררים אל האטמוספירה כמֶתָן.
פולטים גדולים – אלה הם מקורות פליטה במגזר או בתת-מגזר האחראים על אומדן הפליטות שנמדד. ישנן הגדרות מגוונות בנוגע לדרך בה ניתן לסווג פולטים גדולים: מחקרים הראו טווח של 5-15% של מקורות עיקריים. סביבה – בעוד שתעשיית הגז מציגה את עצמה כבעלת הדלק הנקי ביותר (ביחס לפליטות באופן כללי ובעיקר פחמן), הוא עדיין דלק מאובן. הועלו שלוש בעיות ספציפיות ביחס לטענות של תעשיית הגז בנוגע לסביבה:
- רישום בלתי מספיק של פליטות מֶתָן משרשרת הגז – בהתחשב בעובדה שמֶתָן הוא גז חממה חזק יותר מפחמן דו-חמצני – עשוי להפריך כל טענה של יתרון על פני פחם.
- הטענה שפיתוח לא קונבנציונלי של גז מוביל לפליטות רבות יותר של מֶתָן וגם השימוש בכימיקלים מזיקים בתהליך השבירה ההידרולי.
- באופן כללי יותר, חוסר התקדמות משמעותית לקראת בנייה של תחנות כוח פחמיות עם מנגנון אחסון ולכידת פחם, היא בבחינת מכשול רציני להכללה לטווח ארוך של גז (או כל דלק מאובן אחר) בסילוק הפחם ממאזני האנרגיה. חוסר התקדמות זה עשוי להוביל למסקנה שייצור ותשתיות מבוססי גז עשויים להוביל ל’נעילה’ של פחמן, כלומר, מתקני גז הפעילים ללא הפוגה יפלטו פחמן למשך אורך החיים המסחרי של הנכסים שלהם.