פחם שמגיע לתחנת כוח מכיל מינרלים שיש להפרידם לפני שריפתו. קיימים מספר תהליכים להפרדת חומר בלתי-רצוי וייעול שריפת הפחם. בתהליך שטיפה טוחנים את הפחם לחתיכות קטנות יותר ומעבדים אותו בתהליך שנקרא הפרדה גרוויטציונית. באחת השיטות מכניסים פחם לחביות המכילות זורם שצפיפותו גורמת לפחם לצוף, בעוד שחומר בלתי-רצוי שוקע ומופרד מתערובת הדלק. לאחר מכן מרסקים את הפחם ומכינים אותו לשריפה.
חומרים בעלי פוטנציאל דילול אוזון נמוך יותר מ-0.2. כל משפחת ה-HCFC נכללת בקבוצה זו
חומר פחמני מוצק המתקבל בחימום פחם ביטומני בעל תכולה נמוכה של אפר וגופרית בתנור אובן בטמפרטורת 2000 מעלות פרנהייט. החימום מאפשר להפריד בין מרכיבים נדיפים לפחם וגורם למיזוג משקע האפר עם הפחמן. הקוקס משמש הן כדלק והן כחומר מחזר בתהליך התכת ברזל. הקוקוס אפור, קשה ונקבובי ובעל מקדם יעילות חימום של 24.8 מיליון BTU לטון.
אחת ממספר קבוצות הכימיקלים עם פוטנציאל דילול האוזון בגובה 0.2 ומעלה. בקבוצה נכללים כלורו-פלואורו-קרבונים (CFC), הלונים, פחמן ארבע-כלורי, אתאן תלת-כלורי (הנכלל בחוק האוויר הנקי), חומרי HBFC (שפותחו כתחליף להלונים) ואתיל ברומי
