05.07.2009
תחנת כוח שממירה את אנרגיית הכבידה של המים לאנרגיה חשמלית.
ייצור חשמל מזרימת מים, לא בהכרח מים נופלים
טורבינת גז היא מנוע חום שפועל על גז טבעי בתנאי טמפרטורה ולחץ גבוהים. חלק מן החום המסופק על ידי הגז מומר באופן ישיר לעבודה מכאנית. גז בלחץ וטמפרטורה גבוהים פורץ החוצה מתוך המבער, מפעיל לחץ על להבי הטורבינה ובדרך זו גורם לסיבובם. ברוב המקרים, הגז החם נוצר כתוצאה משריפת הדלק באוויר. זוהי הסיבה לכך שלעיתים קרובות מתייחסים אל טורבינת גז כאל טורבינת “שריפה”. הואיל וטורבינות גז הן קומפקטיות, קלות במשקל, בעלות מנגנון הפעלה מהיר וקלות לתפעול, נעשה בהן שימוש נרחב בתעשייה, אוניברסיטאות ומכללות, בית חולים ובניינים מסחריים. טורבינות גז בעלות ציר אחד ממירות את האנרגיה הנקלטת מדלק לחשמל ומנצלות את האנרגיה העודפת להפקת חום שבדרך כלל נפלט לאטמוספרה. את החום העודף הזה ניתן לנצל לייצור קיטור ולהשתמש בו להנעת טורבינה נוספת – טורבינת קיטור. טורבינה זו מסוגלת לייצר חשמל או להפעיל עומס מכאני. הטכנולוגיה נקראת שריפה במחזור משולב מכיוון ששני תהליכים או מחזורים מופקים ממקור דלק אחד. נצילות טורבינות גז בעלות ציר אחד נעה בין 21%-40%. למרות זאת, הטורבינות מפיקות חום באיכות גבוהה שממנו ניתן לייצר קיטור עבור מחזור משולב או קירור, חימום ויישומים אנרגטיים תוך הגברת הנצילות. המערכות הללו לוכדות ומנצלות את החום המתקבל בתהליך שריפה להפקת קיטור, מים חמים או ציוד שפועל על אנרגיה תרמית, כגון מצנן ספיגה. ניצול החום שהיה מתבזבז בעבר תורם באופן יוצא מן הכלל להגברת נצילות שבמקרים מסוימים מתקרבת ל-90%.
מפעיל נייטרלי האחראי על שמירת האיזון ברשת החשמל בכל רגע נתון. ISO עוסק בבקרת הניתוב של תחנות כוח על מנת לוודא את התאמת המשאבים הזמינים במערכת לעומס קיים. ISO מנתב את תחנות הכוח על בסיס שני קריטריונים: עומס ועלות ייצור החשמל (עדיפות לעלות נמוכה ביותר).
גוף המייצר אנרגיה (חשמלית) בתחנת הכוח הפרטית שלו. באפשרותו לנצל אנרגיה לצריכה עצמית, למכור לרשת חשמל ארצית או ללקוחות הקצה או לשלב בין שלושת האפשרויות הללו
תחנת הכוח השנייה בארץ-ישראל המנדטורית הוקמה ב- 1925 למרגלות הכרמל והופעלה בדיזל גנרטורים. תחנת הכוח הקיטורית הראשונה בארץ-ישראל (חיפה א’), הוקמה ב- 1935 על חוף ימה של חיפה, דרומית לשפך נחל הקישון. יחידות הייצור הראשונות שהוכנסו לשימוש לאחר הקמת מדינת ישראל (1949-1951), היו אלה שהוקמו אז באתר תחנה בחיפה. אכן, תחנות הכוח חיפה מילאו – ועדיין ממלאות – תפקיד חשוב ביותר בפיתוח הכלכלה בצפון הארץ בכלל, ובחיפה בפרט. הן העניקו את התשתית האנרגטית לפיתוח תעשייה כבדה ולהקמת הקומפלקס הכימי ובתי הזיקוק במפרץ חיפה. הן מבטיחות אספקת חשמל זמינה ואיכותית, לצורך המשך פיתוח התעשייה ומפעלי ההייטק באזור, ולמרכזי המסחר והקניות בסביבתם. כאמור, התחנה הקיטורית הראשונה הוקמה באמצע שנות השלושים, בהספק של 30 מגוואט. בתחילת שנות החמישים נוספו יחידות ייצור, והיכולת הגיעה ל- 89 מגוואט. הפיתוח הכלכלי המואץ בצפון, ובמיוחד הצורך באנרגיה רבה לשאיבת מים מהכינרת ותפעול המוביל הארצי, הביאו להקמת תחנת הכוח “חיפה ב'” בשנת 1962, בהספק של 150 מגוואט. כעבור 5 שנים, נוספה לאתר תחנת הכוח “חיפה ג'”, בה הופעלו 2 יחידות בנות 141 מגוואט כל אחת. כיום הספקה התחנה הוא 426 מגוואט, צריכת דלק (בתפוקה מלאה 100 טון מזוט לשעה), צריכת מי-קירור (בתפוקה מלאה40,000 טון לשעה)