Category:

אורניום שאחוז האיזוטופ U-235 בו קטן מ-0.7%. כתוצר לוואי בהעשרת אורניום, הוא מורכב מ- 0.25%-0.3% U-235 והשאר -U-238. ניתן לערבב אותו עם אורניום מועשר ברמה גבוהה להפקת דלק גרעיני.

פיצול גרעין האטום לשניים תוך שחרור אנרגיה רבה ובדרך כלל נייטרון אחד או יותר. תגובה זו יכולה להיות ספונטנית, אך בדרך כלל היא מתרחשת לאחר שגרעין האטום קולט נייטרון והופך לבלתי יציב

השבתת הכור, אחסנה בטוחה ופינוי ציוד, שיקום האתר

דו”ח שהוכן על ידי אחת מחברות האנרגיה הגדולות בעולם והוגש למשרד התשתיות קבע שתחנה גרעינית היא הפתרון הטוב ביותר במצב הנוכחי הן מבחינה כלכלית והן מבחינת ביטחון אספקת האנרגיה לישראל. ממשלת נתניהו מנסה לחדש את הניסיונות להשיג אישור אמריקאי להקמת תחנת כוח גרעינית במתווה ההודי בלי לחתום על האמנה לאי-הפצה נשק גרעיני. הודו מסרבת לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ואף ערכה ניסוי גרעיני פומבי אך היא מאפשרת פיקוח בינלאומי על תחום הגרעין האזרחי. הוועדה לאנרגיה אטומית בישראל הודיעה כי תאפשר פיקוח של גורמים בינלאומיים על תחנת כוח כזאת. למעשה תוכניות להקמת כור חשמל גרעיני בארץ קיימות מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת. המדינה אף שומרת לצורך כך שטח ייעודי באזור שבטה בנגב.

ישראל אינה מסוגלת לבצע פרויקט כזה בעצמה ולכן עליה לרכוש כור כמוצר מדף מאחד היצרנים הכורדים הפועלים בשוק זה כגון חברת AREVA הצרפתית או Westinghouse האמריקנית.

בשנת 1958 הוחל בהקמת המרכז למחקר גרעיני – שורק (ממ”ג). כור המחקר במרכז זה הופעל לראשונה בשנת 1960. הדלק המשמש את הכור הנו דלק אורניום מועשר. האטה וקירור נעשים באמצעות מים נטולי מינרלים. הספק נומינלי של הכור: 5 מגה -ואט. כור ממ”ג נמצא תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א). אחד מתחומי הפעילות של ממ”ג הוא תחום בקרת הקרינה (ב”ק). במסגרת זו נותן המרכז שירותי ייעוץ ובקרה על קרינה מייננת ובלתי-מייננת

אורניום שבו אחוז ה-U235 הוגדל בדרכים מלאכותיות לאחוז הגבוה מ-0.7% ביחס ל-U238. דלק גרעיני להפעלת כורים מועשר בד”כ ל-3.5% U235 ודלק להפעלת נשק גרעיני מועשר ליותר מ-90% U235.

חברה בבעלות קונצרן האנרגיה הטורקית זורלו (51%) ואדלטק הישראלית (49%). חברת אשדוד אנרגיה בע”מ מקימה תחנת כוח במתחם מפעל אגן כימיקלים בע”מ, באזור התעשייה הצפוני בעיר אשדוד. תחנת הכוח תהיה בטכנולוגיית קוגנרציה במחזור משולב ודוד גיבוי בהספק מותקן של כ-55 MW חשמל וכ-40 טון קיטור בשעה. תחנת הכוח תפעל על בסיס גז טבעי ותספק את כל צרכי האנרגיה של המפעל. עודפי חשמל יימכרו לצרכני קצה נוספים ובתעריפים זולים מתעריפי חברת החשמל, ובהתאם לתקנות משק החשמל גם לחברת חשמל. הגז הטבעי להפעלת תחנות הכוח יסופק מ-EMG המצרית

משק החשמל בישראל מהווה הגורם העיקרי לזיהום אוויר מפליטת מזהמים, הנוצרים משריפת דלקים. תחנות הכוח בישראל פולטות כ-65% תחמוצות גופרית, 45% תחמוצות חנקן ו-38% חלקיקים, ו-60% של פחמן דו חמצני, מסך הפליטה השנתית של מזהמים אלה. ממשלת ישראל הציבה יעד של 10% ייצור של אנרגיית המדינה ממקורות נקיים עד 2020 שיחסוך כ-35 מיליון טונות של פליטות פחמן דו-חמצני עד 2020. המשמעות היא ש-8.5 מיליארד קוט”ש יופקו ממקורות נקיים. במקביל, נקבע יעד ביניים של 5% ב-2014 שמסתכם ב-3.4 מיליארד קוט”ש. לשם השוואה, תחנת כוח של 600 מגה-ואט על בסיס גז טבעי, הפועלת 6,000 שעות בשנה מייצרת 3.6 מיליארד קוט”ש בשנה. על פי הדוח שהציגה חברת מקינזי בדצמבר 2009, עד שנת 2030 ישראל צפויה להכפיל את מספר פליטות גזי החממה שלה. על פי ההערכות, פליטות גזי החממה יגיעו בעוד כ-21 שנה ל-142 מיליון טון, לעומת 71 מיליון טון כיום. עורכי הדוח מאמינים כי ניתן להפחית מנתון זה כ-64% באמצעים טכניים. בין האמצעים המוזכרים בדוח: שימוש מופחת בתאורה, הגדלת היצע התחבורה הציבורית, הגדלת השימוש באופניים, העלאת טמפרטורת המיזוג והפחתה של צריכת הבשר. כמו כן, הדוח קובע כי פוטנציאל ההפחתה כולל גם שינוי בתמהיל הדלקים כשהיעד הוא להפיק 25% מן החשמל מאנרגיות מתחדשות. במילים אחרות, במתווה שמוצג בדוח כתרחיש “עסקים כרגיל” ניתן יהיה להפחית את הפליטות הצפויות ב-2030 בכשני שליש, ובהשוואה לפליטות כיום עדיין מדובר בעלייה בכמות הפליטות בשיעור של 36%. חלק מנתוני הדוח אינם מעודדים. בניגוד למדינות מערביות אחרות בידי ישראל אין די כלים להפחתת הפליטות. עורכי הדוח ואנשי המשרד להגנת הסביבה ערים לנקודה זו ומתייחסים לממצאי הדוח כאל שיקוף של מציאות לא פשוטה. לדברי אנשי מקינזי, בישראל פוטנציאל ההפחתה מוגבל עקב ישימות נמוכה של מספר אמצעי הפחתת פליטות הקיימים במדינות רבות שהמחקר נעשה בהן. מנופי הפחתה שאין לישראל כוללים תפיסת פחמן ואגירתו (CCS), הפקת אנרגיה הידרואלקטרית וגרעינית, וכן שימוש נרחב בביו-מסה. חסמים נוספים שמגבילים את פוטנציאל ההפחתה בישראל הם: 1) עלייה בביקוש לחשמל שנובעת משתי סיבות – שיעור הגידול באוכלוסיית ישראל גבוה מן הממוצע בהשוואה למדינות מפותחות ועלייה ברמת חיים. 2) פליטות משטחי הרשות מסתכמות ב-8 מיליון טון, או במילים אחרות, בתוספת של 6% להיקף הפליטות בישראל. 3) היעדר תעשייה כבדה בהיקפים גדולים, דבר המצמצם את פוטנציאל ההפחתה.

על פי הדוח שהציגה חברת מקינזי בנובמבר 2009, עד שנת 2030 ישראל צפויה להכפיל את מספר פליטות גזי החממה שלה. על פי ההערכות, פליטות גזי החממה יגיעו בעוד כ-21 שנה ל-142 מיליון טון, לעומת 71 מיליון טון כיום. עורכי הדוח מאמינים כי ניתן להפחית מנתון זה כ-64% באמצעים טכניים. בין האמצעים המוזכרים בדוח: שימוש מופחת בתאורה, הגדלת היצע התחבורה הציבורית, הגדלת השימוש באופניים, העלאת טמפרטורת המיזוג והפחתה של צריכת הבשר. כמו כן, הדוח קובע כי פוטנציאל ההפחתה כולל גם שינוי בתמהיל הדלקים כשהיעד הוא להפיק 25% מן החשמל מאנרגיות מתחדשות. במילים אחרות, במתווה שמוצג בדוח כתרחיש “עסקים כרגיל” ניתן יהיה להפחית את הפליטות הצפויות ב-2030 בכשני שליש, ובהשוואה לפליטות כיום עדיין מדובר בעלייה בכמות הפליטות בשיעור של 36%. חלק מנתוני הדוח אינם מעודדים. בניגוד למדינות מערביות אחרות בידי ישראל אין די כלים להפחתת הפליטות. עורכי הדוח ואנשי המשרד להגנת הסביבה ערים לנקודה זו ומתייחסים לממצאי הדוח כאל שיקוף של מציאות לא פשוטה. לדברי אנשי מקינזי, בישראל פוטנציאל ההפחתה מוגבל עקב ישימות נמוכה של מספר אמצעי הפחתת פליטות הקיימים במדינות רבות שהמחקר נעשה בהן. מנופי הפחתה שאין לישראל כוללים תפיסת פחמן ואגירתו (CCS), הפקת אנרגיה הידרואלקטרית וגרעינית, וכן שימוש נרחב בביו-מסה. חסמים נוספים שמגבילים את פוטנציאל ההפחתה בישראל הם: 1) עלייה בביקוש לחשמל שנובעת משתי סיבות – שיעור הגידול באוכלוסיית ישראל גבוה מן הממוצע בהשוואה למדינות מפותחות ועלייה ברמת חיים. 2) פליטות משטחי הרשות מסתכמות ב-8 מיליון טון, או במילים אחרות, בתוספת של 6% להיקף הפליטות בישראל. 3) היעדר תעשייה כבדה בהיקפים גדולים, דבר המצמצם את פוטנציאל ההפחתה.