03.08.2009

סלע שנותר לאחר מיצוי מחצבים (כגון תחמוצות אורניום)

הונפקו בישראל רישיונות לארבעה מיזמי אגירה שאובה בהיקף כולל של 1,000 מגה-וואט: עבור חברת PSP השקעות, המוחזקת בידי חברת אלקטרה 38%, שותפות אורתם-ייזום (38%) שבבעלות אורתם-סהר ואיש העסקים יוסי מימן, וחברת א.ר.ז חשמל (24%) המתכננת הקמת תחנת כוח בהספק 300 מגה-וואט במעלה הגלבוע; שותפות אלקטרה והחברה לפיתוח הגליל המתכננות תחנה בהיקף 200 מגה-ואט באזור מנרה; כלל תעשיות מקבוצת אי.די.בי המתכננת הקמת תחנת כוח בהיקף 220 מגה-וואט בשטח מחצבות מפעלי נשר שעל הר הכרמל.הפרויקט של א’, ד’,ב’ בוטל באוקטובר 2010 בעקבות לחץ ציבורי ופוליטי נגדו מעיריית נשר.

וכן שותפות תה”ל מקבוצת קרדן וחברת טריפל R המתכננת תחנה בהיקף 300 מגה-וואט בכוכב-הירדן. הפרויקטים נמצאים בהליכי רישוי סטאטוטוריים ראשוניים במסגרת הות”ל. רשות החשמל אישרה בנובמבר 2009 כי יזמים פרטיים אשר יקימו תחנות כוח באגירה שאובה יזכו לתעריף של 7.85 אגורות לכל קילוואט זמין לשעה שיעמידו לרשות מערכת החשמל (685 שקל בשנה לקילוואט זמין). התעריף משקף עלות הקמה נורמטיבית של 1,200 דולר לקילוואט מותקן, המבטיח לטענת הרשות תשואה של 14% על ההון. ההסדר מתבסס על שיעור יעילות נורמטיבית של 76%, ומובטח לתקופה של 20 שנה עם אופציה ל-10 שנים נוספות.

פעולות, שיטות ותהליכים סטנדרטיים, בכפוף לנהלי בטיחות ודרישות החוק, המבוצעות במיומנות, שקידה, שיקול דעת וראיה קדימה שסביר ומקובל לצפות ממפעיל משכיל ומנוסה של מתקן החשמל המבצע את אותן המשימות בנסיבות זהות או דומות הנוגעות לדבר

תחנת כוח שפעילותה מבוססת על ניצול מחזור גאות ושפל, המתרחש פעמיים ביממה, לסיבוב הטורבינה

קבלת רישיון קבוע מותנית בכך שייחתמו הסכמי לווי פיננסי לפרויקט תוך פרק זמן מסוים, כגון 18 חודשים ממועד קבלת הרישיון המותנה

יחס מהירות קצה הוא אחד ההיבטים החשובים בתכנון טורבינות רוח. במידה ורוטור טורבינות הרוח מסתובב במהירות נמוכה מדי, רוב אנרגיית הרוח תעבור דרך המרווח בין להבי הרוטור באין מפרע. לחלופין, במידה והרוטור יסתובב במהירות נמוכה מדי, הלהבים יהפכו לקיר החוסם את אנרגיית הרוח. מכאן שיש לתכנן את טורבינות הרוח עם יחס מהירות קצה אופטימלי, על מנת שניתן יהיה למצות את מירב האנרגיה מן הרוח. כאשר להב הרוטור “חותך” את האוויר, מערבולת האוויר נשמרת בשובל הרוטור. אם הלהב הבא מגיע בשלב שבו האוויר עדיין מעורבל, לא תהיה אפשרות להפיק אנרגיה מן הרוח בצורה יעילה. לעומת זאת, אם מהירות הרוטור הייתה נמוכה יותר במקצת, האוויר שפוגע בכל להב הטורבינה לא היה מעורבל. מכאן שיחס מהירות הקצה שנבחר אינו מאפשר מצב שבו להבי הרוטר יעברו דרך מערבולת אוויר.