05.07.2009

למרות שהמוכר מחויב לספק גז טבעי לקונה בכפוף לתקרת קיבולת האספקה כפי שמפורטת בחוזה, הקונה בדרך כלל זכאי, בתנאים מסוימים, לבקש גז בנפח גבוה מן המכסה שנקבע. המוכר מצדו מתחייב להשקיע מאמץ סביר באספקת הגז העודף. הקונה בד”כ ישלם את המחיר שנקבע בחוזה בתוספת אחוזים (כלומר במידה והקונה זכאי על פי ההסכם לנקוב בכמות השווה ל-120% מה-MCQ, אזי גז עודף פירושו כל כמות הגדולה מ-120% מה-MCQ).

רוסיה היא המקור העיקרי לאספקת גז טבעי לאירופה. היחסים בין השניים החמירו בעקבות הסכסוך האחרון בין גזפרום לאוקראינה, שפרץ בינואר 2009. סוגיה אחרת בעניין רוסיה מטילה ספק לגבי יכולתה של מוסקבה לממן את ההשקעות הנדרשות לשמירה על רמת תפוקה מספקת משדות גז טבעי במזרח סיביר ובאותה המידה מעוררת ספק לגבי מסוגלותה של רוסיה להוביל את הגז לאירופה הרחוקה, היות ורשת ההולכה הסיבירית זקוקה לשדרוג היקפי. שדות הגז הטבעי במי נורבגיה מיוחסים למקור אספקה שני בגודלו באירופה, אך על פי הערכות הם יגיעו לשיא התפוקה בשנת 2015 . אלג’יריה מעמידה את מקור האספקה השלישי בגודלו לאירופה. בעקבות הפחד הגובר מפני תלות ברוסיה, הרעיון להשקיע בקו צינור טרנס-סהרה להולכת הגז הניגרי דרך אלג’יריה תופס תאוצה. הצורך באמידת היתכנות המיזם עדיין עומד בעינו (2009), אך עצם בניית הצינור פירושו להפוך את אלג’יריה למוקד בין-יבשתי בעל חשיבות רבה לאירופה. הנציבות האירופאית צופה כי בין השנים 2005-2030 הביקוש לגז טבעי בקרב 27 מדינות חברות באיחוד נכון להיום, יעלה ב-24% ל-666 bcm מ-537 bcm ב-2009 והיקף יבוא נאמד ב- 470-600 bcm. היקף היבוא בשנת 2007 הסתכם ב-370 bcm. סוגיה נוספת בעניין אירופה היא שהליברליזציה של שווקי גז טבעי באירופה יצרה אי ודאות רבה לגבי אומדן היקף צריכת הגז הטבעי בעתיד. אם פני החברות המפיקות נשואות אל ניוד האמצעים הפיננסיים והטכניים לחיפושי גז טבעי והבאתו ללקוחות אירופאים, הרי שיש להעמיד לרשותן ערובות להיקף הביקוש.

אגרת חוב של ממשלה או חברה הנסחרת מחוץ למדינת המקור (אין קשר לעובדה שהאג”ח עשויה להיסחר באירופה)

בשוק החשמל בארץ, המחזיק ברישיון להולכה, חלוקה, או לניהול המערכת וכן בעל רישיון או רישיונות ייצור אשר השר לתשתיות לאומיות קבע לגביו כי הינו מרכז בידיו חלק מהותי מהייצור במשק החשמל, מוגדרים כבעל רישיון ספק שירות חיוני

למשקיעים פרטיים (יזמי הפרויקט) בפרויקטים תעשייתיים גדולים כמו IPP (תחנת כוח פרטית) נטייה רבה יותר לקחת סיכונים מאשר למלווים (מוסדות פיננסיים). היזם צריך להשביע את רצון המלווים בנוגע לכל אחד מהפרמטרים של פרויקט IPP (מקרקעין, חקיקה, חוצה לקנית הגז (GSA), חוזה למכירת חשמל (PPA) וכו’ לפני שיקבלו את התחייבות המלווה לכסף. פרויקטים מסוג זה ממומנים בד”כ על בסיס 20-80% (20% ממשקיע פרטי, ו-80% משקיע פיננסי).

כלי לניהול השפעת פעילות הארגון על הסביבה. זהו מנגנון המספק גישה מובנית לתכנון ויישום האמצעים להגנת הסביבה. פיתוח מערכת ניהול סביבתית דורש מן הארגון לאמוד את השפעת פעילותו על הסביבה, להציב יעדים לצימצום השפעה זו ולתכנן את דרך הביצוע להשגת היעדים.

דוח שמוגש ע”י סוכנויות פדרליות על פי חוק לאומי למדיניות סביבתית . הדוח מהווה אבן יסוד לחקיקה או להצעות חוק חשובות בתחום איכות הסביבה.

כגון נקודת הכניסה ונקודות היציאה של מערכת להולכת גז טבעי. הגז נכנס למערכת מנקודת הכניסה במסוף של היצרן ונקודות היציאה הם הצרכנים, כמו למשל תחנות הכוח של חברת החשמל.

גוף שהוקם ב-1972 ומופקד מטעם ממשלת טוניסיה על ניהול פעילות חיפושים והפקה בענף נפט וגז

אחת מהחברות הגדולות באיטליה ואחת מן החברות המובילות בעולם בענף נפט וגז