05.07.2009

כאשר חברה רוכשת אינטרס בבלוק על ידי השתלטות על כלל או חלק מהמחויבות הכלכלית לקידוח באר ניסיונית.

הצטרפות/העברת זכויות בשלב החיפושים:

ככלל, הסכם ההצטרפות מכיר בעמדת היתרון של בעל הרישיון, ולעיתים קרובות החברה המצטרפת נוטלת על עצמה שיעור מסוים מן ההתחייבויות הפיננסיות שלו.

באופן זה, אם לחברה א’ 100% מן הזכויות ברישיון חיפושים, עשויה חברה ב’ המצטרפת לממן 50% מן העלויות הקודמות והעתידיות תמורת 40%, וחברה ג’ עשויה לממן 50% מן העלויות הקודמות והעתידיות תמורת 40%, כך שבעל הרישיון נותר עם 20% והתחייבויותיו מכוסות על ידי שתי החברות האחרות.

כיסוי זה נמשך עד לקידוח באר אקספלורציה, ובמקרה של תגלית, כל צד ישלם את חלקו היחסי.

מדינות המייצאות נפט, ביניהן חברות בארגון אופ”ק מבקשות תמורה “הוגנת” עבור נפט שאינה עומדת באותו קנה מידה עם המחיר שהשוק העולמי מוכן לשלם בפועל. ערב הסעודית הציבה תג מחיר של כ-75$ לחבית. נשיא ונצואלה, הוגו צ’אבס, קבע כי מחיר הוגן תמורת חבית נפט בארצו נע בין 80$-100$. אלג’יריה מאמינה כי עליה לדרוש בין 75-80 דולרים לחבית למימון תקציבה העומד על 80 מיליארד דולרים על מנת להימנע מן הצורך בניצול עתודות, נטילת הלוואות או העלאת מיסים. למדינות ה-GCC מחירי נקודת איזון נמוכים יותר בהרבה ונעים בין $20< (קטאר) לכ-$40 (ערב הסעודית). למעשה, רבים מאמינים כי ערב הסעודית מביעה שביעות רצון מעלות הנפט הנמוכה כיום (2009). נראה כי הסעודים אף מעוניינים לשמור על מחיר של 40$ לחבית נפט ולהגביל את עלייתו ל-$75. יש גם שמאמינים שלא חברות אופ"ק לבדן סבורות כי מחירי נפט ירודים עלולים לגרום לנסיקת מחירים נוספת כאשר הכלכלה תתעורר: ה-IEA ומשרד האנרגיה של ארה"ב מאמינים כי מחירי השפל של נפט גולמי (נכון לסוף שנת 2008) עלולים להוביל לנסיגה מאסיבית של השקעות במיזמים חדשים ומקורות אספקה. אופ"ק הצהיר לאחרונה (דצמבר 2008) על מחיר רצפה בין 70-90$ לחבית נפט גולמי. שווי פיתוח אמצעים חדשים להפקת נפט במזרח התיכון אינו חוצה את סף ה-10$ לחבית. למרות זאת, המערכת הכלכלית במדינות רבות שמפיקות נפט שומרת על התלות ברווחים מן הנפט עד כדי מחסור או היעדר הון להשקעה באמצעים חדשים לאחר כיסוי ההוצאות הנדרשות לניהול מדינה במצב בו מחיר הנפט עומד על 50$ לחבית. תאגיד השקעות בנפט הפועל בחסות מדינות אופ"ק הסיק שמחיר הוגן תמורת נפט טמון בגיוון אפשרויות השקעה של חברות נפט ותיאום בין הצרכים הפיננסיים של מדינות מפיקות והדגיש כי לא קיים קשר בינו לבין עלות הפקת עתודות נפט קונבנציונליות במדינות עשירות במשאבים.

חברת הנפט הגדולה בעולם, היא נסחרת בארה”ב לפי שווי שוק של קרוב ל-500 מיליארד דולר. החברה מחזיקה במלאי עתודות נפט וגז הגדול ביותר בעולם. מייסדי החברה הם משפחת רוקפלר כגלגול של סטנדרד אויל.

העלויות, מנקודת המבט של המשק, של הנזק הנגרם לאדם ולסביבה, כגון זיהום אוויר הנובע מייצור חשמל. בתהליך ייצור החשמל נפלטים לאטמוספרה סוגים שונים של מזהמי אוויר – תוצרי לוואי של שרפת דלק. ואלה העיקריים: גפרית דו-חמצנית (SO2), תחמוצות חנקן (NOX), חלקיקים (פיח וכד’) ופחמן דו-חמצני (CO2). שלושת הראשונים הם חומרים רעילים הפוגעים בדרכי הנשימה. נזקו של פחמן דו-חמצני רב ביצירת אפקט החממה. לפי דוח שהוכן בספטמבר 2008 במשרד להגנת הסביבה של ישראל, העלויות החיצוניות למשק הישראלי בגין פליטת טון אחד של מזהמים: חלקיקים – 7061 אירו, תחמוצות חנקן – 2865 אירו, גפרית דו חמצנית – 4947 אירו, פחמן דו חמצני – 14.83 אירו.

תוספת למלאי עתודות מוכחות שנובעת מ: 1) הרחבת שטח התגלית בעקבות קידוח שבוצע לאחר מועד התגלית. 2) גילוי שדות חדשים עם עתודות מוכחות או מאגרי עתודות מוכחות בשדות ישנים

מתייחס לתנאי אספקה (מחיר הטובין + הוצאות כלל הטענה) בחוזים על גט

מקדם שמבטא את היחס בין השקעת בעלי המניות לבין הסכומים, שלוותה החברה מגורמים אחרים לשם מימון פעילותה

מסמך מציאותי או מדומה אשר מייצג הסכם משפטי בעניין נכס כספי כלשהו. בד”כ ניתן לחלק את המכשירים הפיננסיים לשני סוגים – מכשירים על פי נכס בסיס המייצגים בעלות על נכס כלשהו, או מכשירים על בסיס חוב אשר מייצגים את הלוואת המשקיע לבעל הנכס (כגון אג”ח ממשלתית). המכשירים הפיננסיים נחשבים לחבילות סחירות של הון שלכל אחת מהן מאפיינים ומבנה ייחודי.

תמריצים פיסקאליים כגון הטבות מס (ניכויים, זיכויים ופחת מואץ) או מתן מענקים וסובסידיות ליצרני אנרגיה ממקורות מתחדשים