ניתן לכרות ולעבד פצלי שמן להפקת חומר דומה בתכונותיו לנפט קונבנציונלי, אולם מיצוי נפט מפצלי שמן הוא תהליך הרבה יותר מורכב מהפקת נפט קונבנציונלי וכרוך כיום בעלויות גבוהות יותר. החומרים האורגניים שבהרכב פצלי שמן הם מוצקים ולא ניתן לשאוב אותם ישירות מן האדמה. תחילה יש לכרות את הפצלים, ולאחר מכן לחמם אותם לטמפרטורה גבוהה ולבסוף להפריד את הנוזל שהתקבל ולאסוף אותו. שיטה חלופית להפקת אנרגיה מפצלי שמן שנמצאת כעת בשלבי ניסיון היא שיטת הפקה in-situ: חימום פצלי שמן מתחת לפני הקרקע ושאיבת הנוזל המתקבל בחימום אל פני השטח. יש הרואים במערכת עיבוד זו שיטה מוצדקת כלכלית וידידותית לסביבה
שיטה להפקה מוגברת: ייצור חום בתוך המאגר באמצעות הזרקת אוויר, חמצן או תערובת של אוויר וחמצן, על מנת לשרוף חלק מהנפט במאגר. חום השריפה מפרק את הפחמימנים הגולמיים וגורם לאידוי הפחמימנים הקלים והפרדת הקוקס הגולמי. כאשר האש מתפשטת מבארות ההזרקה אל בארות מפיקות, היא שורפת את הקוקס, גורמת לפליטת גזי שריפה חמים והופכת את מי המאגר לקיטור. אדי הפחמימנים והקיטור מתעבים בזמן הקירור, ומפעילים לחץ על הנפט באמצעות מים חמים, גזי השריפה, ויצירת תערובת עם הנפט. פחמן דו חמצני גורם להגדלת נפח הנפט, והחום מוריד את רמת הצמיגות של הנפט. משתמשים בשיטה זו להפקת נפט כבד וצמיגי על מנת להגביר את קצב הזרימה שלו.
במקום בו התבצע הדבר
אומדן סך הפחמימנים במאגר נפט/גז טרם התערבות ידי אדם במאגר זה
