ג’אקומו לוצ’יאני הגה את הנחת ה-oil rent, הגורסת כי מדינות בעלות הכנסה משמעותית ויציבה מנפט אינן פועלות למען זכויות האדם. השקט הפוליטי והחברתי שמשיגים משטרים עם הכנסה יציבה מנפט, הוא תוצאה של יכולתם לספק את צרכי האזרחים, לרוב ללא היטלים (האזרחים אינם משלמים מיסים). מכאן שירידה חדה במחירי הנפט עלולה לגרום לאי יציבות פוליטית וחברתית במדינות הללו.
בית הזיקוק באשדוד החל לפעול בשנת 1973. החלטת ועדת שרים לענייני הפרטה מיום 26.12.04 (מח/20), קבעה כי חברת בתי זקוק לנפט בע”מ (בזן) תופרט בדרך של פיצול בתי הזיקוק לשתי חברות, על ידי כך שתוקם לבזן חברת בת שתיקרא בית זיקוק לנפט אשדוד בע”מ (בז”א), שכל מניותיה יימכרו במכירה פרטית כמקשה אחת. ב-1 באוגוסט 2006 רכשה חברת פז את בית הזיקוק באשדוד תמורת 3.25 מיליארד שקל, וזה הפך לחברה בשם פז בית זיקוק אשדוד בע”מ. שטחו הכולל של בית הזיקוק באשדוד כ-1,000 דונם, והוא בעלי כושר זיקוק של כ-4 מיליון טון נפט גולמי בשנה. פז בנתה תחנת כוח פרטית במתחם בז”א בטכנולוגיית קו-גנרציה, כדי לספק את צרכי החשמל והקיטור של מפעל הזיקוק. בספטמבר 2004 חתם בית הזיקוק על חוזה עם ספקית הגז הטבעי ים תטיס לרכישת גז טבעי בהיקף 1.3 מיליארד קוב בשנה עבור פעילותו ועבור הספקת תחנת הכוח הפרטית. בניית התחנה הושלמה בעלות של כ-30 מיליון דולר בהספק של כ-45 מגה-ואט, כאשר בית הזיקוק נזקק לכלל כושר ייצור הקיטור של התחנה אך רק לכ-25 מגה-ואט חשמל בשנה. את היתרה מתכוונת פז למכור לצרכני חשמל. ביולי 2009 תחנת הכוח הפרטית של פז חתמה על הסכם לאספקת מלוא צריכת החשמל של מפעל החברה נומוניקס בקרית גת. בעלי השליטה בחברת נומיניקס הם אינטל (45.1%), החברה השוויצרית אס. טי. מיקרואלקטרוניקס (48.6%) וחברת השקעות פרטית פרנסיסקו פרטנרס (6.3%).
בספטמבר 2009 פז השיקה תחנת כוח שנייה בשיטת קוגנרציה במתחם בית הזיקוק שלה באשדוד. מדובר בתחנת כוח של כ-60 מגה-ואט חשמל שמיועדים למכירה ללקוחות. 40 טונות קיטור לשעה שמופקים על ידיה ישמשו את צורכי בית הזיקוק. עלות הקמת התחנה נאמדת ב-200 מיליון שקל. קירור התחנה מתבצע באמצעות מתקן מים שהוקם בהשקעה של כ-70 מיליון שקל. מדובר במתן ביולוגי לטיהור שפכים.
16.5.2011 – שירותי בריאות כללית ופז חתמו על הסכם לאספקת 1 MW חשמל מתחנת הכוח הפרטית של פז באשדוד לבית החולים לוינשטיין בהיקף של כ-10 מיליון ₪ ל-4 שנים
הממוקמת באזור מפרץ חיפה, היא חברת זיקוק הנפט הגדולה בישראל. באמצעות מתקניה מסוגלת בזן לזקק כ-9 מליון טון נפט גולמי בשנה ולספק מגוון מוצרים המיועדים לשימוש תעשייתי, לתחבורה ולצריכה פרטית, לחקלאות וכו’.
עד שנת 2006 בזן היתה מונופול בזיקוק נפט גולמי ובייצור מוצרי דלק בישראל, בבעלות המדינה (74%) והחברה לישראל (26%). בספטמבר 2006 קנתה הממשלה מהחברה לישראל את חלקה בבזן לצורך פיצול והפרטת החברה. בשנת 2006 נמכר בית הזיקוק באשדוד לחברת פז תמורת 3.25 מיליארד שקל והפך לבז”א ובכך תם המונופול של החברה. בית הזיקוק בחיפה (בז”ח), שכושר הייצור שלו כמעט כפול מזה של אשדוד, הופרט בשני שלבים: בשלב הראשון נמכרו 44% מהמניות למשקיעים מוסדיים ו-46% נמכרו לקבוצת עופר-פדרמן, ובשלב השני הונפקו מניות בז”ח
מדינות אופ”ק שוקלות לעיתים קרובות לצמצם את המכסה לתפוקת נפט על מנת לגרום לעלייה במחיר הנפט. נשיא אופ”ק שאכיב חליל אמר שאין לאופ”ק הרבה שליטה על מחירי הנפט מפני שהכלכלה העולמית עוברת להאטה שמצמצמת את הביקוש לנפט וציין שמדינות הקרטל מפיקות רק 40% מהנפט העולמי
עודף נפט גולמי ו/או גז טבעי כתוצאה מירידה בביקוש או גילוי מקורות נוספים למשאבים אלו. בספטמבר 2008 נשיא אופ”ק חכיב חליל אמר שהארגון מודאג משפע הנפט.
בעקבות מלחמת ששת הימים מדינות ערב שהיו חברות באופ”ק הטילו חרם על יצוא נפט לארצות המערב. אירן וונצואלה ניצלו הזדמנות זו להגדלת היקף העתודות שברשותן. במהלך מלחמת יום הכיפורים הכריזו המדינות הערביות על חרם נפט. הדבר גרם לעלייה דרמטית במחירו. מחירה של חבית נפט עלה מ- $3 ערב המלחמה ב-1973 ל-$5 תוך שנה. לאחר מכן מחירי הנפט בעולם עלו ל-$12 לחבית. מדינת ישראל הייתה מוכנה לשלם $17 לחבית ובלבד שתובטח המשך אספקת הנפט. סירוב נשיא ארה”ב ניקסון לעצור את משלוחי הנשק לישראל ואהדת ממשלת הולנד לישראל גרמו לכך שאופ”ק הטילה חרם על משלוחי נפט לשתי המדינות הללו.
בשוק הנפט פעילות חברות נפט גדולות (המייג’ורס), חברות נפט עצמאיות (להלן IOC) וחברות נפט של המדינה (להלן NOC).
המונח “majors” פירושו חברות נפט וגז גדולות בקנה מידה עולמי. החברות הגדולות ביניהן מכונות supermajors: ארמקו, NIOC, אקסון מוביל, גזפרום, רויאל דאץ’ של, שברון, קונוקו-פיליפס, טוטאל.
מנגנון המשמש לקידוח בקרקעית הים דומה במידה ניכרת למתקן קידוח יבשתי. ההבדל הוא שבקידוח יבשתי פני השטח מהווים פלטפורמה לקידוח, ואילו בים יש צורך בבניית פלטפורמה. תולדות הקידוח הימי החלו בשנת 1869, כאשר רולנד קיבל את אחד הפטנטים הראשונים עבור תכנון אסדת קידוח, אולם באר הנפט הראשונה נקדחה במפרץ מקסיקו בשנת 1947.
