טכנולוגית מפתח לשיטה סייסמית בחיפושי הנפט. טכנולוגיה זו פועלת היטב במבנים גיאולוגיים מורכבים, כגון מתחת לשכבות מלח, שברים בשכבות בסיס של סלעים ושכבות high-velocity (שכבות שהגל הסייסמי עובר דרכן במהירות רבה) אחרות. בהשוואה לטכנולוגיה סייסמית קונבנציונלית המבוססת על נקודת הנחה כי הגלים הסיסמיים מתפשטים בקרנות ישרים, PSDM היא טכנולוגיה שיש להשקיע בה יותר זמן וכסף, אך היא נחשבת למדויקת יותר בקביעת מבנה מאגרי נפט וגז.
נערכת בדיקת מעבדה לזורמי המאגר במגוון תנאי לחץ, נפח וטמפרטורה לקביעת מאפייניו והתנהגותו של הזורם.
אחת משלושת השיטות המקובלות להפרדת חנקן מגז טבעי. שיטת ספיחה תוך חילופי לחץ משתמשת בעמודות המכילות חומר סופח (פחמן) להפרדת החנקן מן הפחמימנים ויכולה להיות אפקטיבית גם כאשר גז טבעי מכיל חנקן בכמויות גדולות. היתרון הייחודי של שיטה זו הוא גמישות מבחינת גודל. ניתן לעשות בה שימוש במתקנים קטנים בעלי כושר עיבוד מקסימלי של 100,000 מ”ק גז טבעי ליום, וכמוכן במתקנים גדולים שמסוגלים לעבד מיליוני מ”ק ביום.
סקר לחץ נערך בבאר גז טבעי בתום השנה הראשונה להפקה, ולאחר מכן מדי שנה. הצורך בסקר נובע מן הנטייה לירידת לחץ במשך חייו המפיקים של מאגר גז, ומטרתו לאמוד את כמות הגז הנותר שניתן להפיק. הלחץ במאגר יורד בצורה קווית ביחס לנפח (כל 1% של גז שמוצה אמור לפי הכלל לגרום לירידה של 1% בלחץ המאגר), ולכן זהו כלי אפקטיבי לאמידת היקף העתודות שיוותרו לאחר מספר שנות הפקה. למשל, אם כעבור 5 שנים ממצים שליש משדה גז בחוזה של 15 שנים, הלחץ במאגר ירד גם הוא בשליש. מכאן שכאשר חברה בעלת מוניטין מפעילה את שדה הגז, היא מודעת להיקף הגז הטבעי שנותר בשדה. אם הלחץ הראשוני בשדה שווה ל-2000 PSI וכעבור 5 שנים הלחץ ירד ל-1500 PSI, ניתן להסיק שחייה המפיקים של באר גז מסתכמים ב-15 שנים. הסקר מסייע בידי החברה המפעילה לאמוד באופן מדויק יותר את תפוקת הבאר.
עלייה חדה ופתאומית בלחץ בתוך קו צינור, אשר נובעת משינוי בלתי צפוי במהירות זרם הנפט כתוצאה מהפסקת פעילותה של תחנת שאיבה, סגירת שסתום או כל גורם אחר המהווה מחסום לזרם הנפט.
