Author: bomuo

סלע חדיר העשוי להכיל נפט או גז בכמות ניכרת והנפט עשוי לנדוד דרכו. שתי תכונות חשובות נחוצות לסלעים על מנת להכיל נפט וגז: (1) מקום לאחסון נפט וגז, דהיינו הנקבוביות. ככל שיש יותר נקבוביות בסלע, כך גדלה כמות הנפט והגז שהוא מסוגל להכיל. נקבוביות הסלע מבוטאת כאחוז נפח הסלע המכיל חלל פתוח והוא נע בין 5%-30%. (2) חדירות – חייב להיות חיבור בין נקבוביות על מנת לאפשר לנפט לנדוד דרך הסלע, דהיינו חדירות הסלע. החדירות נמדדת באלפיות הדרסי או במילידרסי. אבן חול וסלעים קרבונטיים הם בד”כ הסלעים החדירים והנקבוביים ביותר.

ניתן להעריך את ה- reservoir risk (הסיכונים שמקורם במאגר) על פי לחץ המאגר שנמדד בסקר לחץ. אחד ממאפייניו הבסיסיים של מאגר גז הוא שנטילת 1% ממאגר שנפחו 100 רגל מעוקבת תגרום לכך שהלחץ ירד גם הוא ב-1%, מכיוון שהלחץ יורד בצורה קווית ביחס לנפח. אם כעבור 5 שנים ממצים שליש משדה גז שגילו 15 שנים, הלחץ במאגר ירד גם הוא בשליש. מכאן שכאשר חברה בעלת מוניטין מפעילה את שדה הגז, היא מודעת להיקף הגז הטבעי שנותר בשדה. בתום השנה הראשונה להפקה מבאר גז ובתום כל שנה שאחריה על החברה המפעילה לערוך סקר לחץ על מנת למדוד את שיעור הירידה בלחץ ולקבוע את מגמת הירידה. אם הלחץ הראשוני בשדה שווה ל-2000 PSI וכעבור 5 שנים הלחץ ירד ל-1500 PSI, ניתן להסיק שחייה המפיקים של באר גז מסתכמים ב-15 שנים. בחלק מן המקרים החברה שמפתחת את שדה הגז נושאת ב-reservoir risk ולפעמים סיכון זה מופיע כחלק מסעיפי כוח עליון ב-GSA. הגורם המכריע כאן הוא מעמד הצדדים לחוזה. קונה בעל מעמד חזק בדרך כלל לא יתן את הסכמתו להכללת ה-reservoir risk בכוח עליון וידרוש מן החברה המפתחת לקחת סיכון זה על עצמה או לחילופין להגביל את תקופת החוזה לפרק זמן שבמהלכו החברה המפתחת מוכנה לקחת את הסיכון על עצמה.

הזרקת זורם (כגון אוויר, גז או מים) תחת לחץ אל תוך המבנה המפיק נפט או גז בניסיון להגביר את שיעור התפוקה מן המבנה

לחץ שמפעילים זורמי המאגר מתחת לפני הקרקע

רפרזנטציה של מאגר המשלבת בתוכה את כל הנתונים הקשורים ליכולת שלו לאחסן ולהפיק נפט וגז. גיאולוגים ומהנדסים נעזרים במודלים של מאגרים (reservoir modeling) כדי ליצור הדמיה של תנועת הנפט והגז בנסיבות שונות במטרה לקבוע את טכניקות ההפקה האופטימליות עבור המאגר. המטרה העיקרית של מודל המאגר היא לספק תחזית על התנהגות המאגר בתנאי הפקה. מודל המאגר הוא הדמיה מתמטית שמשמשת לחיזוי פרודוקטיביות שדה נפט/גז ולגיבוש תכנית פיתוח אופטימלית של שדה. יש לזכור שמדובר בהדמיה בלבד ולא במציאות.

התהליך המתמשך של איסוף ושילוב בין נתונים גיאולוגיים, גיאופיזיים, פטרופיסיים וטכניים על המאגר על מנת ליצור תמונה מגובשת שתשקף את מירב מאפייני המאגר.

מבנה גיאולוגי תת-קרקעי, נקבובי או סדוק שאוגר נפט או גז. סלעי מאגר נפוצים הם אבן סיד, דולומיט, אבן חול או השילוב ביניהם. מאגר נפט לוכד בדרך כלל שלושה סוגי זורמים – גז, נפט ומים והנפט הינו החומר הדומיננטי. שלושת הזורמים הללו נבדלים אחד ממשנהו במשקל סגולי, ולכן במאגר נפט טיפוסי מתקיימת הפרדה בין חומרים – הגז לכוד במקטע העליון של המאגר, הנפט – במקטע האמצעי והמים במקטע התחתון. בנוסף להיווצרותו כפקק או בתמיסה, לעיתים נוצרות מלכודות גז שאינן מקושרות למלכודות נפט ; במצב כזה המאגר נקרא מאגר גז.

חברות נפט וגז מחויבות לנהל דוח רזרבות הנפט והגז שברשותן, תוך התמקדות עיקרית בעתודות המוכחות (ראה עתודות מוכחות). הדוח מיועד הן לצרכים הפנימיים של החברה והן לעולם הפיננסי, בעלי שטחים סמוכים וכלל הציבור. בעיית המפתח בבניית מידע אודות העתודות היא שהאומדן האובייקטיבי יחסית של תכונות המאגר חייב להיות משולב עם תחזיות סובייקטיביות לגבי ההיבט היישומי והמסחרי של הפרויקט, מכיוון שניתן לסווג את העתודה כמוכחת, אך ורק במידה והיא קיימת בכמויות מסחריות. ברמת חשיפת המידע שבדוח, יש מקום לאיזון בין דרישות בעלי המניות ללמוד יותר אודות הערך המוסף של השקעתם לבין הצורך של החברה לשמור על סודיות על מנת להישאר באותו קו מבחינה תחרותית (ראה גם רישום רזרבות)