חומר רדיואקטיבי שמקורו בביקוע גרעיני. פסולת מסוג זה הינה תוצר לוואי בתהליך עיבוד מחדש של דלק גרעיני, אך ישנן מדינות המגדירות את הדלק הגרעיני המנוצל עצמו כ-HLW. החומר מצריך טיפול תוך נקיטה באמצעי בטיחות נוקשים ביותר לפני שניתן יהיה לאחסנו ולהשליכו.
בטורבינת רוח בציר אנוכי
מים המורכבים ממולקולות בעלות אטומי מימן כבדים
תגלית גז טבעי בלואיזיאנה שנאמדת ב-200 טריליון רגל מעוקב. נפח התגלית שווה בערכו ל-33 מיליארד חביות נפט או ל-18 שנות תפוקת נפט בארה”ב. בקרב הבכירים בתעשייה, יש המשערים כי נפח שדה הגז גדול פי כמה מן התגלית.
חברת GWE נשלטת בחלקים שווים על ידי כלל אנרגיה מקבוצת איי.די.בי שבניהול נוחי דנקנר ועל ידי חברת אמפל שבבעלות יוסי מימן. החברה מתכננת להקים תחנת כוח של 50 מגה-ואט ביוון מאנרגיית הרוח בהשקעה של 75 מיליון יורו, עם אופציה ל-45 מגה-ואט נוספים.
דו”ח שהוכן על ידי אחת מחברות האנרגיה הגדולות בעולם והוגש למשרד התשתיות קבע שתחנה גרעינית היא הפתרון הטוב ביותר במצב הנוכחי הן מבחינה כלכלית והן מבחינת ביטחון אספקת האנרגיה לישראל. ממשלת נתניהו מנסה לחדש את הניסיונות להשיג אישור אמריקאי להקמת תחנת כוח גרעינית במתווה ההודי בלי לחתום על האמנה לאי-הפצה נשק גרעיני. הודו מסרבת לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ואף ערכה ניסוי גרעיני פומבי אך היא מאפשרת פיקוח בינלאומי על תחום הגרעין האזרחי. הוועדה לאנרגיה אטומית בישראל הודיעה כי תאפשר פיקוח של גורמים בינלאומיים על תחנת כוח כזאת. למעשה תוכניות להקמת כור חשמל גרעיני בארץ קיימות מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת. המדינה אף שומרת לצורך כך שטח ייעודי באזור שבטה בנגב.
ישראל אינה מסוגלת לבצע פרויקט כזה בעצמה ולכן עליה לרכוש כור כמוצר מדף מאחד היצרנים הכורדים הפועלים בשוק זה כגון חברת AREVA הצרפתית או Westinghouse האמריקנית.
בשנת 1958 הוחל בהקמת המרכז למחקר גרעיני – שורק (ממ”ג). כור המחקר במרכז זה הופעל לראשונה בשנת 1960. הדלק המשמש את הכור הנו דלק אורניום מועשר. האטה וקירור נעשים באמצעות מים נטולי מינרלים. הספק נומינלי של הכור: 5 מגה -ואט. כור ממ”ג נמצא תחת פיקוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א). אחד מתחומי הפעילות של ממ”ג הוא תחום בקרת הקרינה (ב”ק). במסגרת זו נותן המרכז שירותי ייעוץ ובקרה על קרינה מייננת ובלתי-מייננת
