כ-5%-10% מהדלקים המאובנים משמשים כחומרי גלם בתהליכי המרה כימית. בסטטיסטיקה אנרגטית, צריכה מסוג זה נקראת שימוש שלא לאנרגיה. שימוש בדלקים מאובנים להפקת כימיקלים ותוצרי בית זיקוק מסוימים גורם לפליטת CO2 לאורך כל שרשרת הייצור בתעשייה, וכמוכן במהלך צריכת המוצר ובמהלך טיפול בפסולת.
אורניום בעל הרכב איזוטופי טבעי – 99.3% U-235 0.7% ,U-238 ושאריות U-234. ניתן לניצול כדלק גרעיני בכורי מים כבדים.
ננוטכנולוגיה מאפשרת לשלוט על החומר ברמה מולקולרית ואטומית וייתכן כי באמצעותה ניתן יהיה יום אחד להגדיל את מקדם תפוקת נפט וגז ב-10%. בקרב החוקרים בתחום, יש הטוענים כי בננו-חיישנים תת-קרקעיים, שעל פי הערכות יהיו מוכנים לשימוש מסחרי בעוד כ-5 עד 10 שנים (2015-2020), טמון פוטנציאל לאמידת תכונות הסלע והזורם מתוך נקבוביות המבנה המפיק.
ביצוע שני קידוחים או יותר במאגר אחד או יותר במטרה לייעל באופן מרבי את תנועת הזורם בתוך המאגר(ים). בקידוח מסוג זה, באר מרכזית עם פתח על פני הקרקע שואבת ממספר קידוחים. קיימות מערכות הפקה שונות שמאפשרות לבאר מסועפת להפיק ממספר מבנים בו זמנית.
