03.08.2009
שלושה מתקנים שהוקמו בידי זכיינים פרטיים עבור המדינה: באשקלון (2005), בפלמחים (2007) ובחדרה (2010) שהוקמו במסגרת מכרזים שבהם התחייבה המדינה לרכוש מבעלי המתקן מי ים מותפלים במחיר קבוע לארך תקופת הזכיינות
צ’אבז שרואה את עצמו כסוציאליסט מהפכן, כפה על חברות הנפט הפרטיות במדינה לסגת מחזקתן במיזמים משותפים
אסון הדליפה הגדול ביותר בכל הזמנים שהתרחש ב-24 במרץ 1989 בחצות וארבע דקות. מכלית הנפט אקסון ואלדז התנגשה בשרטון מול חופי דרום מדינת אלסקה, דבר שגרם לדליפת 11,000,000 גלוני נפט גולמי מן הסיפון המרוסק. כעבור חודשיים בלבד הנפט התפשט למרחק של 470 מייל לכיוון דרום מערב. ניקוי ראשוני של הדליפה לקח שלוש שנים והסתכם בעלות של יותר מ-2.1 מיליארד דולרים.
משק הגז הטבעי בארה”ב מתאפיין במספר התנהגויות , ביניהן מגמת ירידה במחיר הגז בעקבות עלייה בעודפי מלאי (מלאי גז טבעי ופחם הגיע כמעט לנקודת שיא באמצע 2009), עלייה זמנית בהיקף ייצור אנרגיה גרעינית וצמיחה בתפוקה מפצלי שמן. כשכל הגורמים הללו מתקיימים בשילוב ירידה בביקוש לאנרגיה מתחת לרמה הצפויה (היחלשות כלכלית או חורף חם יותר), הם מערערים את האיזון בשוק. בעקבות זאת מתעוררת מוטיבציה בקרב החברות המוכרות את הגז לפתח מיזמים להסבה הדרגתית של פחם לגז טבעי על מנת לאזן את השוק מחדש ולמכור את עודפי ההיצע. בנוסף, השוק האמריקאי מתאפיין בתחרותיות גבוהה, נזילות וחוסר פיקוח ממשלתי. ארה”ב היא מדינה בעלת אמצעי אספקה רבים (כולל גט”ן, קיבולת אחסון גבוהה וכורים גרעיניים). התחרות הגוברת בארה”ב הובילה למגמת ירידה במחירי גז טבעי. למרות זאת, לא ייתכן ביטוי לתופעה זו במזרח התיכון או במשק הישראלי, מכיוון שבניגוד למשק האמריקאי מדינת ישראל מוגבלת בשטח להרחבת תחנות כוח פחמיות ואין בה כורים גרעיניים ומתקנים לאחסון גז טבעי. מספר אנליסטים צופים מיתון ארוך-טווח במשק הגז הטבעי בארה”ב. בידי ארה”ב 40% מקיבולת רה-גיזוז עולמית וביכולתה לייבא 35% מאספקת הגט”ן העולמית
לפי סעיף 10 לחוק משק הגז הטבעי ניתן בדצמבר 2003 רישיון הולכה ספק לקבוצת ים תטיס. הרישיון הינו למערכת ההולכה של ספק הגז, כולל מתקני הטיפול היבשתיים עד לנקודת החיבור למערכת ההולכה.רישיון הולכה לפי סעיף 10 לחוק הגז ניתן בדצמבר 2006 גם לחברה בבעלות ספק גז מצרי, למתקניה בתחום מדינת ישראל עד נקודת החיבור למערכת ההולכה.
לדוגמה, תכנית מצפן שמטרתה להחליש את מונופול חברת החשמל ולייעל את פעילותה במשק
שדה הגז הטבעי האיראני-קטארי דרום פארס (South Pars) הנחשב לשדה הגז הגדול בעולם. השדה משתרע על פני 500 מייל מרובעים וממוקם 3000 מ’ מתחת לפני הים בעומק מים של 65 מ’. נתח השליטה של אירן בשדה נאמד ב-436 טריליון רגל מעוקב. ההון הדרוש לפיתוחו נאמד בסכום כולל של כ30-50 מיליארד דולר. לשדה הוקצו 30 שלבים לפיתוחו וההשקעה הראשונית בכל שלב נאמדת במיליארד דולר.
סגירת מתקן גט”ן בעקבות ירידה במחיר לרמה שאיננה מצדיקה עוד את עלות תפעול המתקן. למרות שמחירי גט”ן ירדו מן השיא של 24$ ל-mmbtu בקיץ 2008 לשפל של 4$ ל-mmbtu בחורף 2009, אין לראות צעד סביר בצמצום קיבולת עיבוי גט”ן . על פי הערכות, על מחיר הגט”ן לעמוד על כ-2.5 דולר ל-mmbtu על מנת לאלץ סגירה של מתקן המשמש להפקתו באותו המשק. אולם עלות הפקת גט”ן במתקנים מסוימים, כולל במתקניה של קטאר – המפיקה המובילה בענף, נחשבת לנמוכה יחסית, משום שהם מפיקים גז טבעי נוזלי יחד עם נוזלים אחרים המניבים יותר רווח. תעשיית הגט”ן היא תעשייה עתירת הון ועלויות התפעול בה נמוכות יחסית למחיר המכירה של גט”ן. ניתן לתפעל מתקן בהפסד על מנת להבטיח את המשך הפקת הגז המעובה. בלקיחה בחשבון את הקשיים הטכניים הכרוכים בסגירת מתקן גט”ן ואת עלות ההשקעה, סביר להניח כי מתקני גט”ן חדשים בקנה מידה גדול ימשיכו לפעול ולהפיק גז מעובה. אפשר לשקול את סגירתם של מתקנים קטנים, אך בדרך זו השוק יהפוך להדוק יותר. אף מתקן גט”ן לא נסגר מעולם מאז סכסוך מחירים שפרץ בין אלג’יריה לארה”ב ה-80 המוקדמות ואילץ את אלג’יריה לקצץ בתפוקה.
הנפקת ניירות ערך והצעתם לבעלי מניות קיימים בחברה. במקרה זה ניירות הערך מונפקים לפרק זמן קבוע מראש ולרוב במחיר נמוך מערכם.
הונפקו בישראל רישיונות לארבעה מיזמי אגירה שאובה בהיקף כולל של 1,000 מגה-וואט: עבור חברת PSP השקעות, המוחזקת בידי חברת אלקטרה 38%, שותפות אורתם-ייזום (38%) שבבעלות אורתם-סהר ואיש העסקים יוסי מימן, וחברת א.ר.ז חשמל (24%) המתכננת הקמת תחנת כוח בהספק 300 מגה-וואט במעלה הגלבוע; שותפות אלקטרה והחברה לפיתוח הגליל המתכננות תחנה בהיקף 200 מגה-ואט באזור מנרה; כלל תעשיות מקבוצת אי.די.בי המתכננת הקמת תחנת כוח בהיקף 220 מגה-וואט בשטח מחצבות מפעלי נשר שעל הר הכרמל.הפרויקט של א’, ד’,ב’ בוטל באוקטובר 2010 בעקבות לחץ ציבורי ופוליטי נגדו מעיריית נשר.
וכן שותפות תה”ל מקבוצת קרדן וחברת טריפל R המתכננת תחנה בהיקף 300 מגה-וואט בכוכב-הירדן. הפרויקטים נמצאים בהליכי רישוי סטאטוטוריים ראשוניים במסגרת הות”ל. רשות החשמל אישרה בנובמבר 2009 כי יזמים פרטיים אשר יקימו תחנות כוח באגירה שאובה יזכו לתעריף של 7.85 אגורות לכל קילוואט זמין לשעה שיעמידו לרשות מערכת החשמל (685 שקל בשנה לקילוואט זמין). התעריף משקף עלות הקמה נורמטיבית של 1,200 דולר לקילוואט מותקן, המבטיח לטענת הרשות תשואה של 14% על ההון. ההסדר מתבסס על שיעור יעילות נורמטיבית של 76%, ומובטח לתקופה של 20 שנה עם אופציה ל-10 שנים נוספות.