זרימה משולבת של נפט וגז בצינור מציבה מגוון מכשולים תכנוניים ותפעוליים שלא קיימים בזרימה חד-פאזית של נוזל או אדים, כמו למשל קושי בהערכת מפל לחץ חיכוכי. הנוזל נוטה להצטבר בדפנות הצינור תוך גרימה לירידה בקיבולת הצינור עד למצב שבו זרם הגז סוחף עמו גושי נוזל.

הנוזל, הנע לאורך הצינור בגושים גדולים, עלול לפגוע בפעילותו התקינה. לצורך לכידתו, מסופי הגז מצוידים במתקנים מיוחדים בצורת מיכל או רשת צינורות, הנקראים slug catchers.
סוג הזרימה בצינור נקרא משטר זרימה.
קווי הצינור הינם אופקיים לעיתים רחוקות, עקב אילוצי פני השטח בקרקעית הים או ביבשה, וכוללים מקטעים אנכיים רבים לצורך חיבור לפלטפורמות או למתקני עיבוד.
התנאים הללו יוצרים משטרי זרימה מורכבים.
ההבדל העיקרי בין זרימה חד פאזית לזרימה דו-פאזית נעוץ בקושי רב יותר בחישוב מפלי לחץ עבור זרימה דו-פאזית. הדבר מורכב בהתחשב בכך שכל שינוי בשיפוע הצינור עלול לשנות כליל את משטר הזרימה.
השיפוע המשתנה של פני השטח בדרך כלל לא מהווה בעיה עבור קו חד-פאזי. בקו-דו פאזי לעומת זאת, הוא עלול להשפיע באופן מהותי על מפל לחץ, בייחוד אם הקו חוצה מספר רב של עליות וירידות.
חלק ממשטרי זרימה דו-פאזיים נובעים מעיבוי נוזלים או מהיווצרות משקעי גז בעקבות ירידה בטמפרטורה ולחץ. בקוי גז יבשתיים קיימים מתקנים ללכידת קונדנסטים במקטעי הצינור.
קווי זרימה מן הבאר פועלים במשטר זרימה דו-פאזי, מכיוון שהפלואידים המופקים מהקידוח מכילים גם נפט וגם גז ולא תמיד קיים מתקן הפרדה בראש הבאר (כמו למשל בקידוחים תת-ימייים) לפני הגעתו של הפלואיד למסוף או לפלטפורמה.

על אף הקשיים שמעורר תכנון קו זרימה דו-פאזי, השימוש בקווי צינור שמותאמים למשטר זרימה כזה הולך וגובר. למשל, כאשר קונדנסט פחמימני, לאחר הפרדתו מהגז בפלטפורמה ימית, משונע ליבשה באותו הקו עם הגז, וזאת בגלל אילוצים כלכליים שאינם מאפשרים הקמת קו הולכה ייעודי של קונדנסטים למטרת מכירה.