באמצע 2009 מכון התקנים הישראלי ומשרד התשתיות הלאומיות אימצו ארבעה תקנים לגז טבעי המבוססים על לחץ הגז. חלקים 1 ו-2 של התקן חלים על מערכת ההולכה – מערכת המוליכה את הגז בקווים ראשוניים ובלחץ גבוה, לתחנות הכוח של חברת החשמל, ליצרני חשמל פרטיים ולחברות החלוקה – והם אימוץ, בשינויים ובתוספות, של התקן ההולנדי NEN-3650 חלקים 1 ו-2. עיקר השינויים והתוספות שנעשו בחלקים 1 ו-2 באים לאפשר גמישות בתכנון, בביצוע ובתחזוקה שוטפת, לאפשר עבודה גם עם מוצרים וחברות אמריקניות וגם עם מוצרים וחברות אירופיות ולא רק הולנדיות, מבלי לפגוע ברמת הבטיחות הנדרשת על פי התקן ההולנדי. חלק 3 חל על מערכת חלוקת גז – מערכת הפועלת בלחצים נמוכים יותר – עד 16 בר – וכוללת את כל הקווים המוליכים את הגז למפעלי התעשייה ולצרכנים בינוניים וקטנים עד לחצר  הצרכן – והוא אימוץ, בשינויים ובתוספות, של התקן האמריקני ASME B 31.8. חלק 4 חל על מערכת הספקת הגז עד למכשיר צורך הגז, ומאפשר התקנה בטוחה של מערכת גז טבעי במגורים, מסחר, תעשיה וחקלאות והוא אימוץ של התקן האמריקני בשינויים ובתוספות ANSI/NFPA 54. עיקר השינויים והתוספות שנעשו בחלקים 3 ו-4 נלקחו ממסמכים בריטיים, במטרה להשיג רמת בטיחות גבוהה יותר והגדרות טכניות מפורטות יותר, בהתאמה לחוקי מדינת ישראל.