ניתן להעריך את ה- reservoir risk (הסיכונים שמקורם במאגר) על פי לחץ המאגר שנמדד בסקר לחץ. אחד ממאפייניו הבסיסיים של מאגר גז הוא שנטילת 1% ממאגר שנפחו 100 רגל מעוקבת תגרום לכך שהלחץ ירד גם הוא ב-1%, מכיוון שהלחץ יורד בצורה קווית ביחס לנפח. אם כעבור 5 שנים ממצים שליש משדה גז שגילו 15 שנים, הלחץ במאגר ירד גם הוא בשליש. מכאן שכאשר חברה בעלת מוניטין מפעילה את שדה הגז, היא מודעת להיקף הגז הטבעי שנותר בשדה. בתום השנה הראשונה להפקה מבאר גז ובתום כל שנה שאחריה על החברה המפעילה לערוך סקר לחץ על מנת למדוד את שיעור הירידה בלחץ ולקבוע את מגמת הירידה. אם הלחץ הראשוני בשדה שווה ל-2000 PSI וכעבור 5 שנים הלחץ ירד ל-1500 PSI, ניתן להסיק שחייה המפיקים של באר גז מסתכמים ב-15 שנים. בחלק מן המקרים החברה שמפתחת את שדה הגז נושאת ב-reservoir risk ולפעמים סיכון זה מופיע כחלק מסעיפי כוח עליון ב-GSA. הגורם המכריע כאן הוא מעמד הצדדים לחוזה. קונה בעל מעמד חזק בדרך כלל לא יתן את הסכמתו להכללת ה-reservoir risk בכוח עליון וידרוש מן החברה המפתחת לקחת סיכון זה על עצמה או לחילופין להגביל את תקופת החוזה לפרק זמן שבמהלכו החברה המפתחת מוכנה לקחת את הסיכון על עצמה.