אומדן נמוך, גבוה וטוב ביותר של עתוות שניתן להפיק אמור לשקף מידת הקבלה מסוימת לעתודות המסווגות כמוכחות, מוכחות + מסתברות ומוכחות+מסתברות+אפשריות בהתאמה. על פי שיטת ההסתברות, אומדן של כמויות אלה צריך להתבסס על מתודולוגיות המקבילות לאלו המיושמות בסיווג העתודות; לכן בדרך כלל צריך להיות לפחות 90% הסתברות שהיקף התפוקה בפועל יהיה שווה או גדול יותר מהאומדן הנמוך. בנוסף, 10% הסתברות צריכים בד”כ לשמש לאומדן גבוה. כאשר נעשה שימוש בשיטות דטרמיניסטיות, יש ליישם הקבלה דומה לזו של שיטות הסתברותיות. לדוגמה, כאשר לא ניתן להפיק ממאגר כמויות מסחריות עקב המחסור הקיים בשוק, אומדן היקף בר-הפקה מסווג כמשאבים מותנים (contingent resources) עם אומדן נמוך, גבוה, וטוב ביותר. במידה והשוק הגיע לרמת פיתוח נדרשת, אך לא מתקבלים נתונים טכניים חדשים לגבי המאגר, הוא מתקדם לקטגוריה של עתודות ואומדן העתודות המוכחות אמור לשקף בקירוב את האומדן הנמוך הקודם.