שטח שיש בו עניין משותף (AMI) פירושו הסכם הנערך בין הצדדים החפצים בטריטוריה מסוימת, אך אין הדבר אומר בהכרח כי לאחד או יותר מן הצדדים הללו זכות חוקית כלשהי על טריטוריה זו או חלקים ממנה. בהסכם ניתן לכלול את שלבי “השותפות” במיזם ולעשות בו שימוש למטרת היכרות, בדיקת התכנות למיזם או אף שלבים מתקדמים יותר עד לחלוקת התפוקה. רעיון ה-AMI זהה ברובו להסכם השתתפות במכרז (joint bidding agreement), אך נבדל במשך תקופת ההסכם. הסכם השתתפות במכרז נערך לתקופות קצרות מאוד לעומת ה-AMI שתקופתו יכולה להימשך עד 30 שנים, אך כיום הוא נערך לרוב לתקופה שלא עולה 10 על שנים. הסכם זה אינו ממנה מפעילה לשדה נפט/גז עקב היעדר מושגי JOA (הסכם תפעול משותף). המושג “operator” מופיע בהסכם בתפקיד סמלי שמטרתו ליצור תיאום בין הצדדים. תפקיד ה-AMI ליצור סוג של “קשר מחייב” בין הצדדים, כלומר אף אחד מבעלי העניין איננו מורשה לרכוש אינטרס בטריטוריה מבלי לקבל הסכמה על כך מבעלי עניין אחרים בהסכם, אולם טיוטות העבר נתגלו במלוא חולשתן בהיבט זה (יש לקחת בחשבון כי תקני חובה אינם חלים על חוזה ה-AMI).  אי בהירותה של סוגיה זו באה לידי במצבים שבהם אחד מבעלי העניין עושה שימוש בנתיב עקיף לתפיסת “הזדמנות”, כפי שהוגדרה בהסכם ה-AMI, כמו למשל רכישה מחברה המחזיקה בבלוק שיש בו עניין משותף לצדדים ב-AMI. האם חלה חובה על בעל העניין הנ”ל להציע את הבלוק הנדון לשותפיו בהסכם או לחלוק בו עמם? ואם כן, מה הקריטריונים לאמידת ההשקעה הנדרשת בהתאם לחלקו היחסי או למנגנון חלוקת הוצאות בהתאם לחלקם היחסי של הצדדים בהסכם? הסכם ה-AMI מתיר לכל אחד מבעלי העניין לבצע השקעה מוקדמת, אך אוסר עליהם להתחרות על השטח שיש בו עניין משותף, כפי שהוגדר בהסכם (בדומה לתנאי הסכם אי תחרות).