עירק מפיקה 2.4 חביות נפט ליום (2009) והיקף העתודות בשליטתה נאמד ב-115 מיליארד חביות. בשנת 1973 עירק הלאימה את תעשיית הנפט וחברות הנפט הגדולות בעולם, כגון BP ו-Royal Dutch Shell גורשו מהמדינה. כיום, בשנת 2009, חברות נפט בינלאומיות מתכננות לחדש את פעילותן בעירק למרות אי מעבר חוק הפחמימנים וחששות בלתי פוסקים סביב נושא הביטחון. חוזי השירות, שהחברות מתחרות עליהם במכרז, מחולקים ל-6 קבוצות של שדות נפט וכוללים ערבות מוקדמת לאשראי מסובסד בשווי 2.6 מיליארד דולר. במהלך חמש שנים ממועד פלישת ארה”ב לעירק, בכירים בתעשיית הנפט עמדו על שיפור במצב ביטחוני ועל מעבר חוק הפחמימנים, שנתפס בעיני ממשל בוש כסימן ליציבות פוליטית, כתנאי להסכמתם להשקיע מיליארדי דולרים. כיום חברות הנפט הבינלאומיות מודיעות על נכונותן לחזור לעירק למרות הכאוס הפוליטי והביטחוני השורר בה, מכיוון שעתודות הנפט שברשותן אוזלות ואילו עתודות הנפט העירקיות קלות למיצוי בעלות נמוכה. רק ערב הסעודית ואירן עשירות יותר בעתודות נפט, אך שתי המדינות אינן נגישות לחברות נפט בינלאומיות, שנאלצו להיכנס לאזורים מרוחקים או יקרים למיצוי, כגון חולות נפט בקנדה ובאזור הארקטי. את היעדר חוק הפחמימנים ניתן לפתור באמצעות חוזים. למרות שאקלים ההשקעות בעירק נתפס כחמור ביותר, המדינה שופעת בעתודות נפט אטרקטיביות. ירידה חדה במחיר הנפט צימצמה את היקף המזומנים שבידי חברות הנפט, אך לא מנעה מהן לפספס את ההזדמנות הגדולה ביותר להשקעה באזור רוסיה והים הכספי שנפתח בעקבות נפילת הקומוניזם. עיראק ניהלה בדצמבר 2009 אחת המכירות הגדולות ביותר ב-150 שנות תעשיית הנפט העולמית. חברות נפט זרות זכו בחוזי שירות למשך 20 שנה עבור שבעה מתוך עשרת שדות הנפט וחברות הזרות ישאבו אותו תמורת מחיר קבוע לחבית (בין $1.15 – $2) כלומר כ-2% מהמחירים של נפט ב-$73 דולר לחבית.