המדינות החתומות על אמנת קיוטו מסווגות לשתי קבוצות: מדינות נספח 1 ומדינות שאינן בנספח 1. בנספח 1 נכללות המדינות המתועשות שהיו חברות בארגון לשת”פ כלכלי ופיתוח בשנת 1992, וכן גם מדינות עם כלכלה במעבר שעמן נמנית רוסיה, ארצות בלטיות ומספר מדינות בדרום ומזרח אירופה. מדינות שאינן בנספח 1 הן בעיקר מדינות מתפתחות. קבוצות מסוימות של ארצות מתפתחות הוגדרו באמנה כ”פגיעות במיוחד” בפני ההשלכות שינויי האקלים, כגון ארצות עם אזורי חוף נמוכים וארצות החשופות למדבור והתייבשות. מדינות אחרות (כדוגמת מדינות בעלות תלות עצומה בהכנסות ממקורות אנרגיה מאובנים) מודאגות מן ההשלכות הכלכליות שהן עלולות לספוג כתוצאה מיישום מדיניות להתמודדות עם שינויי אקלים. האמנה מתמקדת גם בפעולות המבטיחות מתן מענה לצרכים מיוחדים ודאגות של המדינות הללו, כגון השקעות, ביטוח ושיתוף פעולה בתחום הטכנולוגיה.