תחנות כוח גרעיניות מספקות כ-75% מצריכת החשמל של צרפת. המעבר לאנרגיה גרעינית היה הדרגתי והחל לאחר שהנשיא דה-גול קיבל החלטה להוציא את צרפת מאלג’יריה ולהפכה למדינה עצמאית מבחינה אנרגטית. לעומת זאת, הכורים הגרעיניים בבריטניה, המדינה הראשונה שניצלה את כוח האטום להפקת חשמל משתמשת בחשמל גרעיני זה יותר מחמישה עשורים ומייצרים כ19% מצריכת החשמל שלה מאנרגיה גרעינית., אך רוב תחנות כוח “מגנוקס” (תחנות כוח גרעיניות הוותיקות ביותר בבריטניה) הפסיקו את פעילותן, ובשנתיים הקרובות צפויות להיסגר שתי תחנות כוח אחרונות מסוג זה. אחרי 2023 בריטניה תישאר עם תחנת כוח גרעינית אחת (בסייזוול שבחבל סופולק). למרות רצונה של הממשלה להקים תחנות כוח גרעיניות חדשות, קרוב לוודאי שיעברו לפחות 10 שנים לפני שהתחנות הראשונות יחוברו לרשת. סין מתכוונת להקים שמונה כורים גרעיניים לשימוש אזרחי בשלוש השנים הקרובות, נוסף על ה-11 הקיימים. ליטא, המדינה השנייה בעולם, אחרי צרפת, שמשק החשמל שלה מבוסס ברובו על אנרגיה גרעינית. ברשותה של ליטא, שבה 3.5 מיליון תושבים, מפעל אחד לייצור חשמל מאנרגיה גרעינית. מפעל איגנלינה, שבנייתו החלה על ידי ברית המועצות בסוף שנות ה-70, מייצר 70% מתצרוכת החשמל של המדינה, והחשמל מהכור מהווה חלק נכבד מהייצוא של ליטא. הכור הראשון, שהוקם שם בסוף שנות ה-70, סגר את שעריו בשנת 2004, וליטא הבטיחה, כאחד מהתנאים לקבלתה לשוק האירופי המשותף, לסגור גם את הכור השני עד סוף 2009. עובדה זו עלולה להציב אותה בפני משבר אנרגיה חמור והפרלמנט הליטאי כבר קבע שעתיד הכור יוכרע במשאל עם. הכור הליטאי הוא מאותו דגם שהתפוצץ בצ’רנוביל. איטליה החלה להפיק חשמל מאנרגיה גרעינית משנת 1963, אך בשנת 1987, בעקבות אסון צ’רנוביל, הוחלט במשאל עם לסגור את שני הכורים הפעילים שהיו ברשותה. באוגוסט 2009 הפתיע הסנאט האיטלקי כשאישר את השימוש באנרגיה גרעינית. השינוי נובע מהתלות הגדולה במקורות אנרגיה שמחוץ למדינה, מהמחיר הגבוה שמשלמים האיטלקים עבור חשמל, פי 1.6 מהממוצע האירופי, וגם מהעובדה שמפלגת הירוקים נעלמה מהפרלמנט