מנועים שפולטים גזים מתחלקים לשלושה סוגים עיקריים: מנוע בנזין, מנוע דיזל וטורבינה. הרכב גזי הפליטה תלוי בעיקר בסוג הדלק ובטמפרטורת השריפה (במנוע). קיימות מגוון סיבות לשימוש בתוספים כימיים לדלק: שיפור שריפת הדלק, שמירה על ניקיון, מניעת קיפאון וכו’. למרות ריכוזם הנמוך, החומרים הללו עלולים להוות מקור משמעותי לגזי פליטה. מנועי דיזל וטורבינות עושים שימוש בדלקים מסוגים דומים ופולטים גזים עם הרכב דומה, ובלבד שמנועי דיזל פולטים יותר פחמן בלתי שרוף כחומר חלקיקי. בנזין הוא חומר מזוקק יותר, אך עדיין מוסיפים לו כימיקלים. גזי פליטה ממנועים מורכבים בעיקר מפחמן (חלקיקים קטנים מאוד), פחמימנים בלתי שרופים, פחמן דו חמצני, פחמן חד חמצני, תחמוצות חנקן, תחמוצות גופרית, אדי מים ואלפי כימיקלים אחרים בריכוזים נמוכים ביותר. הריח הבולט שנודף מן הגזים הנפלטים ממנוע דיזל נגרם מאלדהידים, אקרולאין ותרכובות גופרית. מנועי בנזין מייצרים בדרך כלל יותר פחמן חד חמצני בהשוואה למנועי דיזל או טורבינות. לעומת זאת, מנועי דיזל וטורבינות פולטים תחמוצות חנקן בריכוזים גבוהים יותר. יישום אמצעי בקרה על פליטה, החל מפיקוח על הדלק ועד להזרקת אוויר והמרה קטליטית של גזי הפליטה, משפיע במידה ניכרת על סוגי הכימיקלים וריכוזם בהרכב גזי הפליטה.