13.12.2009

היתוך גרעיני הוא תהליך שבו גרעיני האטומים של חומרים קלים יחסית, כמו מימן, מותכים יחדיו, מתמזגים, ועקב כך פולטים אנרגיה רבה. זהו תהליך שונה ביסודו מביקוע גרעיני. בביקוע גרעיני, התהליך המתרחש בכורים גרעיניים, מפורקים אטומים של חומרים כבדים, כמו אורניום, לצורך הפקת אנרגיה. בעוד שמדענים יודעים כיצד לייצר אנרגיה שימושית באמצעות ביקוע גרעיני, לא נמצאה עדיין דרך להפיק אנרגיה באופן עקבי וסדיר מהיתוך גרעיני. השמש מונעת על ידי תהליכי היתוך המתרחשים בליבתה, ובניסיון לייצר על כדור הארץ תנאים הדומים ללב השמש (טמפרטורה של כ-10 מיליון מעלות) בנו מדענים כורים ענקיים עתירי ציוד כבד ומורכב: מחוללי שדות מגנטיים רבי כוח וקרני לייזר בעלות עוצמה גבוהה. אך למרות השקעה של כחצי מיליארד דולר בשנה במשך כעשור בארה”ב, לא הצליחו הכורים הללו להפיק תהליך היתוך יציב. בשנים האחרונות מתגברים מאמצי המחקר ובאחרונה נשקלת הקמתו של כור היתוך ניסיוני בינלאומי ביפאן או בצרפת.
הנכונות להשקעה כה רבה במחקר נובעת מההבטחה העצומה הטמונה באנרגיית היתוך. היום שבו תפותח שיטה יעילה לביצוע היתוך גרעיני יירשם בהיסטוריה כראשיתה של מהפכה כלכלית עולמית. היתוך הוא מקור אנרגיה בלתי נדלה. את חומרי הדלק הדרושים להיתוך (איזוטופים של מימן) ניתן יהיה להפיק ממים רגילים, והתהליך כמעט שאינו יוצר פסולת רדיואקטיווית.

תוכנה שמאפשרת למשתמשי אינטרנט לבדוק כמה חשמל הם צורכים בביתם בזמן אמת. זרוע הצדקה של גוגל השיקה את גרסת הניסיון של ה-power meter באזורים שהותקנו בהם מונים חכמים הכוללים תכונות מיוחדות לפיקוח על צריכת החשמל, לאיתור תקלות מרחוק ולהצגת הנתונים הללו ב-igoogle. גם לקוחות של ספקי הכוח שלא הצטרפו ליוזמת ה-PowerMeter יכולים לרכוש מכשיר מיוחד השואב את הנתונים מהמונה ולהשתמש בתוכנה, אך המכשיר הזה עדיין יקר כיום (כ-200 דולר). מחקרים מראים כי מודעות הצרכנים להיקף החשמל שהם צורכים בזמן אמת עשויה לסייע בהפחתת הצריכה ובדיעבד לחיסכון בחשבון החשמל.

מאז פרסום הרגולציה בישראל לייצור חשמל סולארי ביולי 2008, עסקאות להתקנת המערכות הסולאריות צוברות תאוצה. השיטה שעומדת מאחורי העסקאות עובדת כך: חברות האנרגיה מפרסמות מודעה “דרושים גגות”. אלה מתקינות אותם עבור הרוכשים: בעלים של חברות דלק, קניונים, מפעלים וכדומה בשלושה מודלים עסקיים. המודל הראשון הוא השכרת הגג ותשלום שכר חודשי עבורו, כך שמי שנהנה מרווחי מכירות החשמל הוא החברה עצמה ולא בעל הגג. במודל השני החברה רק מוכרת ומתקינה מערכות סולאריות והרוכש נהנה מרווחי מכירות החשמל. במודל השלישי יש שותפות בין הרוכש והחברה לחלוקת רווחים. ע”פ ממצאי בדיקת כלכליסט, בדצמבר 2009, הטרנד הסולארי טומן בחובו את החסמים הבאים: (1) נטל המיסוי – על הכנסות ממערכת בגודל מסחרי (יותר מ-4 קילו-ואט) חלים חוקי המס הרגילים ויש לשלם עליהן מס הכנסה )יכול להגיע ל-44%). בנוסף לכך, אין מערכת שפועלת ב-100% תפוקה 100% מן הזמן. מקובל בתעשייה להתחשב בשיעור תפוקה מקסימלי של 95%-98%, וזאת בשל בעיות תחזוקה, תקלות וכו’. פאנלים מלוכלכים או אפילו טיפה של צל על חלק מן המערכת יגרע משמעותית מן התפוקה שלה בשיעור של עד עשרות אחוזים. (2).כל שמונה שנים צריך להחליף ממיר בעלות של לפחות 120 אלף שקלים בכל החלפה – אורך החיים האפקטיבי של הממירים (רכיבים מרכזיים במערכת סולארית) נע בין 5 ל-10 שנים. (3) מחויבות פיננסית לטווח ארוך – פעמים רבות, המערכת מגיעה עם הבטחות למימון על בסיס הפריים. כשמדובר בהלוואה ארוכת טווח, הפריים צפוי לעלות משמעותית. בנוסף לכך, גורמים בענף מעריכים כי שחיקת הציוד במשך השנים מורידה כ-5% מן התשואה. יש להביא בחשבון גם את הסיכונים הכרוכים במחויבות ל-20 שנים, כגון מכירת הנכס, שינוי יעוד הקרקע/ הנכס, גניבות או שבר במערכת ונזקי מזג אוויר (כגון רעמים וברקים). (4) האחריות אינה כלולה במחיר הרכישה – חברות האנרגיה הסולארית אמנם מציעות אחריות להתקנה ולמערכת, אך לא כולן מציעות באופן אוטומטי אחריות מלאה. למעשה, רווחי הרוכשים אמורים להתחיל לזרום כעבור 8 שנים ולהמשיך במקרה הטוב עד 20 שנים. יש לזכור שלחברה המשתפת פעולה עם בעל הגג, יש עניין ישיר ברווחיות המערכת. לכן היא תדאג להבטיח תפוקה אופטימלית של המערכת. אם המערכות הסולאריות נרכשות ע”י חברות קבלן בלבד, שמספקות את המערכת, יש לדאוג לאחריות מקיפה. בנוסף, האחריות לא תהיה שווה דבר אם המתקין או היצרן ייקלעו לקשיים ובכך יש יתרון לחברות בעלות ניסיון ומוניטין שסביר שיישארו בתמונה גם בעוד 20 שנים.